By Tami Klein
פורסם במדור- תיירות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
יש להודות שהפנדמיה העולמית גם מיטיבה עם בני האדם, לדוגמא נגלה יותר לעומק אשר בתוכנו ומסביבנו ונדלה התורם. ירדנו ל-3 ימים לכרמי עבדת, אשר הומלצה ע"י מבין בנושא, והמכיר את החווה מקרוב.
בנסיעה מכוון צפון מיקומה של החווה אחרי מדרשת שדה בוקר ועין עבדת. הרכב ירד בשביל עפר כאשר כרם מפואר התגלה בערוץ הוואדי ולווה אותנו עד מגרש החנייה. העיניים נשטפו בירוק המסודר כחיילים, שורות-שורות הגפנים. ההפתעה של אדמת הנגב הצחיחה והגפנים שקיבלו את פנינו, כבר לכדו את מצב רוחנו ורוממו אותו.
וההפתעות רק המשיכו להתגלות לנגד עינינו – השביל לבקתות נושק בבוסתן יפיפה בו בעלי החווה מגדלים עצי ארץ ישראל – רימונים, תאנים, שקדים, זיתים, חרובים, שסק, אפרסקים, משמשים, שזיפים, תפוחים, אגסים … העלייה לבקתה חיברה אותנו שוב למדבר – עלייה קצרה על הגבעה החשופה.
הבקתה עצמה ראויה לכל הערכה – פשטות, אסטטיות ואבזור מלא. עיצוב הפנים של הבקתה השרה אותו שקט הנדרש לסביבתו המדברית.. הנוחות פנים-חוץ הבקתה הושלמה ע"י ערסל רחב ידיים, לשניים, במרפסת הצופה על הגבעות החשופות ועל הקטעים הירוקים בוואדי – על הכרם והבוסתן. ביום האחרון היה חם מאד בחוץ ונעים מאד בפנים, ללא צורך להדליק מזגן. הכיצד? גם אנחנו תמהנו, אבל זאת הייתה עובדה.
בעלי כרמי עבדת, חנה ואייל יזרעאלי, נפגשו ב- 1982כמדריכים בבית ספר שדה בוקר (אייל הגיע אחרי מלחמת לבנון הראשונה וחנה הגיעה מקרית שמונה), וכך גם נפלה ההחלטה לחיות באזור. באיתור אחר שטח מתאים, הוואדי, בו מיקמו את הכרם, למעשה הוא שטח שבעבר גידלו חקלאות מקומית, וכמובן גם כרם. הטרסות שהתגלו חיברו את העבר המוערך בין המאה ה-4 עד 650 לספירה לחוות משפחת יזרעאלי, אשר עלתה על הקרקע ב- 1998.
הוסיפו לעשייה ההתיישבותית והחקלאית החלוצית תפיסת החיים האקולוגית של אייל וחנה, שימוש במי שופכין להשקיית הבוסתן, והפקת חשמל מהשמש.
היקב קטן, אבל מצליח לבקבק 6000 בקבוקים בשנה. גם שמן זית מפיקים ממטע זיתים קטן מקומי.
העשייה התיירותית מלווה את החקלאות – אירוח קבוצות קטנות לטעימות יין ולהסבר על ייחוד האזור ומספר בקתות מאד איכותיות לאירוח למספר ימים. בסביבה הקרובה לחווה אפשריים טיולים רגליים רבי עניין, דוגמת נחל צין, עין עבדת, חורבותיה המרשימות של עבדת, עיר נבטית עתיקה, ובחווה עצמה ישנו שביל היקפי המוביל לשני מוקדים של ציורי סלע, המעריכים אותם מלפני 4500 שנה.
מצאנו במספר סקירות היסטוריות מקיפות על האזור חומר מרתק שנערך על ידי פרופ' עמוס הדס. עיקרים ממנו לפניכם – "סימני הישוב האנושי הקדומים ביותר בנגב תוארכו לתקופה של כ- 19,000 שנה טרם זמננו. הישוב עד לימינו ראה עליות ומורדות עם חילופי אקלים, ממשל ושלטון, ממשחרים (לקטים ציידים) לחקלאים, לוחמים וסוחרים. כבר לפני כחמשת אלפים שנה רחשו באזור ישובים מאורגנים וחלפו דרכו שיירות סוחרים מערב ועציון גבר על חוף הים התיכון, כשהם נושאים תבלינים, בשמים, אבני חן ועפרות נחושת. מכאן ברור שכל מי ששלט על מבואות האזור (עציון גבר), על לבו (מעלות אל רמת הנגב וברמה עצמה), או על חוף הים התיכון, זכה בחלק במיסים שהסוחרים שלמו עבור השירותי המעבר וההגנה מפני שודדים. עיקר השרידים בהם מבקרים כיום הם שרידי הישובים והחוות החקלאיות מהתקופה הנבטית עד הביזנטית (המאה ה- 2 לפנה"ס עד למאה ה- 6 לס"פ) עת הגיעה פעילות הסחר הבנל"א בבשמים, תבלינים ואבני חן לשיאה. אולם רבים הם השרידים מתקופות השלטון הישראלי במדבר כמו בערד, לאורך משור החוף עת שלטו בו המצרים, או הפלישתים, היוונים והרומאים. בגלל חשיבות האזור מהבחינות הצבאית והמסחרית, הישובים לאורך הדרכי דרכו ספקו הגנה (על ידי חילות מצב ושמירת השיירות) שירותי לינה, הסעדה והצטיידות לתושבים, לצבא ולאנשי השיירות.
כיום האזור צחיח אך מה היה דמות האזור בעבר?. לפי ממצאים הקושרים את שרידי החוות, סימני שטפונות ומתקני שימור המים לממצאים של הצטברות חומר בשכבות על נטיפי מערות הנגב בארץ, סימני מפלס ים המלח, ניתן להניח כי האקלים ששרר בו אז, כשהישוב הגיע לשיאו בתקופה הרומית-ביזנטית, היה דומה לאקלים כיום אולי מעט יותר גשום. על בסיס ממצאים של שטחי חוות ומתקני מים אומדים את גודל הישוב בין 20,000 ל- 100,000 תושבים. כלל השטח שעובד לא עלה על 40,000 דונמים. " פרופ' עמוס הדס
סיפור ייצור היין עתיק היומין באזור מרתק (גם הוא נחקר ונערך ע"י פרופ' עמוס הדס) – "למרות העובדה, שייצור היין בארץ קדום מאד ויצוא יין למצרים התקיים כבר לפני כ- 5250 שנה לאור הימצאותם של כלי יין במחסני הארמון של פרעה "העקרב" באובידוס (3250 לפנה"ס), תחילת ייצור יין וגדול גפנים באזור רמת והר הנגב לוט בערפל הדורות.
אולם במהלך התקופה מהמאה השלישית לפנה"ס ועד המאה השביעית לספ' התפתחה תשתית ייצור יין נרחבת, כפי שמעידות הגתות הגדולות מאותה תקופה. היינות היו מצרך חיוני בכלכלת הישוב והמסחר באזור מכמה סיבות כמו: היין שמש מרכיב חשוב בלוח הקלוריות של הבוגרים, אנשי הצבא והחקלאים (כרבע עד שליש ממנת הקלוריות היומית), במקביל היין היה חיוני כמצרך ברפואה מונעת כיון שהכוהל והפוליפנולים הכלולים ביין מחטאים את המים שנשאבו לשתייה מבורות המים במרבית ימות השנה.
יינות האזור נודעו בעולם הרומי ביזנטי כיינות עילית (יינות חלוצה לפי הילריון הקדוש – המאה השישית לספ'רה) ונכללו במסגרת יינות עזה ואשקלון (Vinum Gazeum). יינות אלה נודעו באיכותם, שרידי הקנקנים בהם נשלחו אל רחבי העולם הרומי – ביזנטי נמצאו במחנות לאורך החומה האדריאנית באנגליה, במרתפי המלך המרובינגי קלוביוס בפריז, ובכל הנמלים והערים לאורך החופים המקיפים את מרכז ומערב הים התיכון."
ההרגעות מול פני הנוף המדברי וההיסטוריה התרבותית עתיקת היומין הנחשפת לאורח המבקר והמטייל, משלימים מעגל של נופש ועניין רב לכל המשפחה.
לזכות כרמי עבדת יאמר שלא נטו לטובת האפנה – אין בכרמי עבדת לא ג'קוזי ולא טלוויזיה, ולעומת זאת בבקתות מערכת מוזיקה איכותית, מכונת קפה עם קפסולות קפה איכותי, שכשיוכיות לילדים (וגם למבוגרים), ואף סאונה.
כאשר עזבנו המקום ציינו לעצמנו עד כמה חשוב שיכירו את החווה, ייהנו מתמורתה ומהעניין הרב המתגלה באזור.
