הכתוב מטה עשוי מאד לעזור לסליחות חגי תשרי.

החיים הסודיים של המוח

הספר אינקוגניטו עשוי לתקן חלק גדול מהטעויות בהן, שוב ושוב, אנחנו נופלים, בהיותנו רק בני אדם. בנוסף העובדות וההסברים בו מאד מעניינת עד מרתקות.

לפני כשלוש שנים באחד מהקורסים על פעילות המוח, המליצו על הספר. מאז אני חוזרת אליו שוב ושוב, א' מפני שהוא מרתק, ו- ב' הוא "מיישר" התנהגותי. חוקר מערכת העצבים,

דיוויד איגלמן, מתמקד במוח הלא-מודע. ( דיוויד איגלמן גם יצר סידרת טלוויזיה בנטפליקס, המוח היוצר).

"הדבר הראשון שאנו לומדים מחקר המעגלים שלנו פשוט למדי : רוב מה שאנחנו חושבים ומרגישים אינו כפוף לשליטתנו המודעת. הג'יונגלים רחבי הידיים האלה של תאי העצב מריצים תוכנות משלהם.

המודע – האני המתעורר לחיים כשאתם קמים בבוקר – הוא החלק הפעוט ביותר של מה שמתנהל במוחכם. אף שאנו תלויים בתיפקודו של המוח לצורך חיינו הפנימיים, המוח מנהל את המופע שלו בעצמו,. רוב פעולותיו נעשות במישורים שנמצאים מעל רמת האישור הבטחוני שיש לנפש המודעת. לאני פשוט אין זכות כניסה."

איגלמן מפריד בין התודעה לבין התת-מודע בפעילות המוח. "התודעה היא השחקנית הקטנה ביותר בפעולה מוח." האבולוציה השאירה חותם ב"נכון" וב"לא נכון", לצורך הישרדות. "התודעה התפתחה משום שסיפקה יתרון, אבל היתרון הזה מוגבל."

"אתם אומרים בשמחה, "הרגע חשבתי על משהו", כשבפועל מוחכם ביצע כמות עצומה של עבודה לפני שנחה עליכם הרוח …תופתעו להיווכח מה מועטה הגישה שיש לכם אל המתרחש מאחורי הקלעים..המוח מנהל את המופע שלו אינקוגניטו. בעילום שם." איגלמן מביא שורה של דוגמאות, אישים מתחומים שונים המתארים שניצוצות מוחם, הם לאו דווקא הם, לאו דווקא הם פרי מחשבה מודעת, כפי שהדגיש הפסיכיאטר השוויצרי, קרל יונג, "בכל אחד מאיתנו ישנו אחר שאינו מוכר לנו.", וכדי להקל על עצמנו דייקה להקת פינק פלויד, "יש מישהו בראש שלי, אבל זה לא אני."

מפתיע מצד אחד, ואולי עצוב מצד שני, ואולי משמח מאד, מצד שלישי, ש"כמעט כל חיי הנפש שלנו אינם כפופים לשליטתנו המודעת." כיצד נדע? לא נדע.

לחשב שהנפש המודעת שלנו אינה מרכזית בפעולת המוח, אלא היא רק קולטת "הדים מן המתרחש במוח", עובדה זאת משאירה אותנו בידיים ריקות – מה יכולותינו, פעילותנו, ההישגים שלנו, הטעויות הקטנות והגדולות שהבאנו על עצמנו?…לחשב שאנחנו רק פולטים מה שהמוח מדרדר לתודעתנו… אני משוכנעת שזה לא פשוט לעכל. לכן, חברים, פתחנו ואמרנו בתחילת רשימה זאת, שאין בידינו אפילו לגיטימציה לכעוס על מי שאנו כועסים, אם אין הזולת הזה אחראי לנושא כעסנו…

לא נקלקל מצב הרוח לקוראי רשימה זאת – מה? אפילו לכעוס איננו יכולים? קראו הספר, כי יש בו שפע דוגמאות מרתקות מתחומים מאד מגוונים ואף יש בו פנים חיוביות למתואר ולמוסבר.

התכוונתי לסיים בפסקה הקודמת את הרשימה, אבל היה לי פתאום צורך להמשיך לגרות אתכם, קוראים יקרים, ולשכנע לקרא את אינקוגניטו. למה? לא מובן. לכן קראו גם הקטע המעניין הבא :

"הקדישו רגע למחשבה על האישה הכי יפה שאתם מכירים. דומה שאי אפשר להעיף בה מבט בלי להשתכר מעוצמת המשיכה. אבל הכול תלוי בתכנה האבולוציונית שאליה מחוברות העיניים. אם העיניים שייכות לצפרדע זכר, האישה הזאת יכולה לעמוד לפניו כל היום כולו, ואפילו במערומיה, בלי לעורר בו עניין, מלבד אולי מעט חשדנות, וחוסר העניין הזה הוא הדדי: בני אדם נמשכים לבני אדם וצפרדעים – לצפרדעים.

דומה ששום דבר אינו טבעי יותר מתשוקה, אבל הדבר הראשון שעלינו לעמוד עליו כאן הוא שאנחנו מחווטים אך ורק לתשוקה המתאימה למין הביולוגי שלנו. והדבר מדגיש נקודה פשוטה אך חיונית: מעגלי המוח מעוצבים כך שיחוללו התנהגות שעולה בקנה אחד עם שרידתנו.  טעמם של תפוחים וביצים ותפוחי אדמה ערב לחכנו לא מפני שהמולקולות שלהם יפות כשהן לעצמן, אלא מפני שהן חפיסות קטנות ומושלמות של סוכרים וחלבונים, שטרות אנרגיה שאנו יכולים להפקיד בבנק שלנו. מאחר שהמאכלים האלה מועילים לנו,  אנו מהונדסים כך שנמצא אותם טעימים. הואיל וחומר צואתי מכיל חיידקים מזיקים,  פיתחנו רתיעה מחווטת מפני אכילתו. ראוי לציין שגורי קואלה אוכלים את צואת אמותיהם כדי להשיג את החיידקים הדרושים למערכת העיכול שלהם. הקואלה אוכלת אך ורק עלי אקליפטוס, ואלה היו מרעילים את הקואלה אלמלא החיידקים האלה. אילו הייתי חייב לנחש, הייתי אומר שהחומר הצואתי ערב לחכם של גורי הקואלה ממש כפי שתפוחים ערבים לחכנו. שום דבר אינו טעים או דוחה מטבעו – הכול תלוי בשאלה מה דרוש לך. טעם ערב אינו אלא מדד של תועלת.

רבים מכירים את הרעיונות האלה, אבל לפעמים קשה להעריך מה רבה היא ההשפעה של התהליך האבולוציוני. אין זה עניין פשוט של העדפת בני אדם על צפרדעים, או תפוחים על צואה:

אותם עקרונות של הנחיית חשיבה מחווטת חלים על כל האמונות העמוקות שיש לנו על לוגיקה, כלכלה, מוסר, יופי, חברה, אהבה וכל שאר הנוף הנפשי רחב הידיים שלנו. יעדינו האבולוציוניים מנווטים את מחשבותינו, ומעניקים להן את המבנה שלהן. חשבו על זה רגע. המשמעות היא שיש סוגים מסוימים של מחשבות שאנחנו יכולים לחשב ויש קטגוריות שלמות של מחשבו שאיננו יכולים לחשוב. …"

אני כמעט בטוחה שלפחות תרצו לקרא הספר, גם אם לא תקראו אותו. רק חבל שלא תעשו כן.

אינקוגניטו, דייוויד איגלמן, הוצאת זמורה-ביתן.