By hhm_hafatzim
פורסם במדור- עיצוב
צילום: Architizer.com
משה ספדיה נולד בחיפה בשנת 1938 ועבר יחד עם משפחתו לקנדה בשנת 1953, שם הוא גם למד אדריכלות באוניברסיטת מקגיל. כיום הוא מתגורר ועובד בבוסטון ארה"ב, עם משרדים יישומיים בערים שונות בעולם, ביניהן גם שנגחאי וטורונטו. הוא עוסק בתכנון ובנייה של מבני ציבור בארץ, בארצות הברית ובקנדה, בארץ הוא ידוע עבור התכנון העירוני של העיר מודיעין ותכנון מבני ציבור כמו נתב"ג 2000, מבנה המוזיאון החדש ביד ושם, מתחם ממילא בירושלים ומרכז יצחק רבין בתל אביב. בנוסף הוא עוסק כן בבנייה רוויה בסין ובסינגפור, כלומר בתכנון ובנייה של מבני דירות רבי קומות המיועדים בעיקר למגורים.
Lester B.Pearson International Airport Toronto, Onterio, Canada, 2007, safdie.com
Salt Lake City main Public Library Salt Lake City, Utah, 2003, safdie.com
צוות "חפצים" ממליץ:
בשנת 1959, כחלק מתכנית התמחות אקסקלוסיבית לסטודנטים, הוא יצא לסיור במהלכו הסטודנטים חקרו סביבות מגורים שונות בצפון אמריקה, ממגדלי המגורים הצפופים של הערים הגדולות ועד לבתים הפרטיים של הפרברים המרווחים. הוא תפס את הבנייה הרוויה בערים הגדולות כברירת מחדל, כאשר היה מדובר בתקציבים נמוכים היא תוכננה באופן בלתי ראוי ואכלסה דיירים שלא יכלו להרשות לעצמם מגורים טובים ואיכותיים יותר. רשמיו מההתמחות המשיכו ללוות אותו במהלך עבודת התזה שלו, בה הוא ניסה להמציא מחדש את מבני המגורים, כך שגם המתגוררים בדירות עירוניות יזכו לאותה איכות חיים של אלו המתגוררים בבתים פרטיים בשכונות פרבריות. הוא חיפש את החיבור לטבע, לאור, לנוף ולשמש ויצר אידיאל בו גם בבנייה לגובה כל דייר יזכה בגינה קטנה ופרטית. זאת בעזרת תכנון מבנים פרקטליים, שיאפשרו קישור בלתי אמצעי בין יחידות הדיור לבין החוץ.
Photograph: Timothy Hursley
Photograph: Sam Tata
את תפיסת המגורים שלו לבנייה לגובה בערים צפופות הוא גיבש לפרויקט תזה, שלאחר מכן הוצג בתערוכת אקספו, שהוצגה בקנדה בשנת 1967, והפך לאחד הפרויקטים המפורסמים שלו. בפרויקט שנקרא Habitat 67 הוא השתמש בקוביות לגו, שאפשרו לו לחקור את הגיאומטריה של המבנה, וליצור מודל חדש לבנייה לגובה. במודל יחידות המגורים אינן ממוקמות אחת מעל השניה במבנה קוביה סטנדרטי, אלא בהסטה אחת מעל השנייה, כך שנוצר מבנה משולש, המזכיר מעין פירמידה חלקית. חללים הנוצרים בין היחידות יוצרים רחובות פנימיים ושטחים ציבוריים משותפים. הוא השתמש ביחידות מודולריות, הבנויות באופן מתועש ומשונעות בשלמותן לאתר, דבר המקצר משמעותית את תהליך הבנייה וכן מוזיל עלויות, כך שהבנייה מושגת ויחסית אינה יקרה.
dedezeen.com
צוות "חפצים" ממליץ:
הפרויקט הקונספטואלי מומש בעזרת אישור ותקצוב של ממשלת קנדה. בראיון למגזין האדריכלות ArchDaily ספדיה מתאר את התהליך כ"סוג של אגדה, שאולי לא היתה מתממשת היום. לבנות פרויקט בקנה מידה כל כך גדול ולסמוך על בחור צעיר בן 25 שלא בנה בניין מימיו היא לא בדיוק הדרך בה מוסדות ציבוריים פועלים כיום. אבל הנה, הוא נבנה כחלק מהתערוכה, והוא זכה להצלחה מרובה מבחינת תגובת הציבור אליו. אנשים אמרו – בכזה מקום אני רוצה לגור."
גלויה מתערוכת האקספו בשנת 1967
architizer.com
Photograph: Studio Graetz
את המבנה היחיד Habitat 67 הוא רצה לשכפל, כך שיהיה ניתן לממש את הרעיונות האדריכליים בערים גדולות ברחבי העולם. תפיסת המגורים המחודשת ומודל הבניין יוצר לטענתו ערים מאווררות, שאינן חסומות בבלוקים אטומים של מבנים גבוהים, אך יישומה באופן מסחרי אינו פשוט. כיום מבנים בעלי עקרונות בנייה דומים מתוכננים וממומשים בערים שונות בעולם, בעיקר במזרח הרחוק, כמו פרויקט Colombo Residential Development בסרי לנקה ו-Bishan Residential Development בסינגפור.
