By hhm_hafatzim
פורסם במדור- עיצוב
התערוכה "דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה", מציגה את עבודותיו של דוד ינאי (2006-1935), אדריכל פורץ דרך שכבר בשנות השבעים החל לפתח שיטות תכנון דיגיטליות ותיאוריות של עיצוב אדריכלי המבוסס על מודלים גנטיים.
/ עופרי גונן פז, מעצבת פנים
דוד ינאי היה מהראשונים שהשתמשו במחשב ככלי לתכנון אדריכלי ובין הראשונים שבחנו את הזיקות בין אדריכלות וגנטיקה. בתערוכה מוצגים כ-60 פרויקטים. דגמים, שרטוטים, סקיצות, אנימציות וחומרים דיגיטליים. התערוכה בנויה משני חלקים: חלק מתודולוגי, המנתח את התיאוריה האדריכלית של ינאי, לצד קומפילציה של כמעט כל עבודותיו מראשית הקריירה שלו ועד מותו. התערוכה והקטלוג הנלווה לה מעמידים אינדקס מחודש לעבודותיו של דוד ינאי ומדגישים עד כמה פועלו הוא על-זמני ורלוונטי גם כיום.
בית הלוחם, חיפה, 1985-1970: דגם חלקי בניין, 41x63x63
צילום: אלעד שריג
בית הלוחם, חיפה, 1985-1970: דגם חלקי בניין, 41x63x63
צילום: אלעד שריג
מתוך רצון למקם את עבודתו של ינאי במקום הראוי לה בהיסטוריה של האדריכלות, התערוכה מתכתבת עם תערוכות בינלאומיות עכשוויות, המציגות את האבולוציה של האדריכלות בהשפעת תהליכי התכנון והעיצוב הממוחשבים. עבודותיו של ינאי משתלבות בשיח הזה כמקרה מקומי: הארכיאולוגיה של האדריכלות הדיגיטלית בישראל.
הצעה למוזיאון ארכיאולוגי תל-שקמונה, חיפה, 1976: דגם, מבט-על, 16x71x71
צילום: אלעד שריג
השימוש בתוכנות דיגיטליות באדריכלות נחלק לשתי גישות – האחת משתמשת במחשב ככלי שרטוט בלבד, המחליף את השרטוט הידני, והשנייה מנצלת את יכולות התוכנות הדיגיטליות לטובת תהליך התכנון. אדריכלים כמו דוד ינאי, הנוקטים בגישה השנייה, יכולים לעשות שימוש באלגוריתמים מורכבים ובתוכנות מגוונות על מנת לבחון את תפקוד המבנה ועל פי התוצאות לערוך את צורתו. תהליכי חקירת המבנה, בדיקתו בעזרת הכלים הדיגיטליים והתאמת צורתו לתוצאות ממשיך עד לקבלת התוצאות הרצויות מבחינת תפקוד ושימוש.
תכנון בנייה ממשטחים אלכסוניים, שנות ה-80 ואילך: בית רוט, דגם, 26x88x70
צילום: אלעד שריג
האדריכלות הגנטית של ינאי באה לידי ביטוי במערכות גיאומטריות מורכבות המתפתחות ממבנה או תא בודד, המשתנה, משתכפל ומשנה את מיקומו והפנייתו על פי צרכים תכנוניים ותפקודיים שונים – מערכות תנועה, ניצול מכסימלי של תאורה ואוורור טבעיים, שימוש החלל ועוד. הוא האמין בצורה המתפתחת על פי פונקציה ולא לפי טעם אישי או אסתטיקה בלבד וטען כי "סגנון אדריכלי" הוא דבר שאינו קיים וכי צורתו של המבנה צריכה לנבוע באופן ישיר מהתפתחותו "הגנטית".
בתערוכה המרשימה נסקרות התיאוריות החדשניות שפיתח ינאי ומוצגות עבודותיו הרבות. במרכז חלל הגלריה מוצגים עשרות מודלים מוקטנים של מבנים שונים שתכנן, שברובם נשארו "על הניר" בלבד ולא נבנו. בין המודלים ניתן להתרשם ממבנה בית הלוחם בחיפה, שבנייתו כן התממשה והוא הפך לאחד מהפרויקטים הבולטים של ינאי. הבניין המוערך ניצב על מורדות הכרמל הצרפתי ובזכות המודלים ניתן להתרשם מהגיאומטריה המורכבת של כל חלק במבנה וכן מאופן חיבור החלקים למערכת מבנית שלמה. צורות המבנים של ינאי אינן פשוטות ודורשות מבט מעמיק על הדגם מכל כיווניו על מנת להעריך את רמת הפירוט, בעיקר לאור העובדה שלכל מרכיב קטן במערכת הכוללת קיים תפקיד פונקציונאלי בעל ערך תפקודי.
הצעה לתחרות על תכנון בית ספר תיכון ליידי דיוויס, נאות-אפקה, תל-אביב, 1965
דגם, מבט-על, 10x100x100
צילום: אלעד שריג
הגישה של דוד ינאי לאדריכלות ולתכנון נחשבת לעדכנית ביותר גם בתקופתנו, ואדריכלים מובילים בכל העולם פועלים על פי עקרונות דומים, כאשר יותר ויותר מבנים מורכבים כאלו מוצאים את דרכם למימוש פיזי ובנייה. הצורות הגיאומטריות ומערכות התנועה שתכנן ינאי מעוררות מחשבה, ומשחקי האור והצל על גבי הדגמים בתערוכה מדגישים את המורכבות התלת מימדית של המבנים המרתקים. אך מעבר לצורניות הסופית, מרשימה ככל שתהיה, שבאה לידי ביטוי בשרטוטים ובדגמים, חשוב להעמיק את המחשבה על תהליכי המחקר פורצי הדרך שביצע ינאי בעזרת המחשב וללמוד ממנו על תהליכי מחשבה, עיצוב ותכנון. אמנם מדובר בחשיבה מאתגרת יותר עבור המתכנן, המעצב או היוצר אך ביצירה "גנטית" על פי זמן, מקום ותפקוד, מובטחת תוצאה מוצלחת הרבה יותר מכזו המתייחסת רק לאסתטיקה ולסגנון.
