פאולו סורנטינו, הבמאי האיטלקי, לקח את החיים למסך הגדול ויצר סרט. יכולתו להבחין ברגעים קטנים ולהעמידם על פיאדסטל צילומי, הוא ללא ספק כישרון, שיש להדגישו.

סורנטינו גם כתב את התסריט וגם ביים, וסיפורי חייו הוא מקור ההשראה. חלק מהעובדות הן תמונות וסיפורים מחייו. סורנטינו חזר לנער בן ה-16 שחי בנאפולי הנפלאה. כך גם נבחרו באופן טבעי המיקום והתפאורה.

הדמויות בסרט נראות ומשחקות את הרפליקות שלהם נפלא -הן אמיתיות לטובה או לרעה, בהתאם לאישיותן. הנשים הן בקדמת הבמה, למרות שהגיבור הראשי הוא פבייטו סקיזה, נער צעיר החי במשפחתו וחולם חלומות עתידיים.

שם הסרט – יד אלוהים – הוא ה- subtext של מחשבותיו, רגשותיו ותמונות חייו של סורנטינו בנאפולי של שנות ה- 80.

התמונות בסרט, הצילומים, הן מתנה לצופה. המצלמה מתמקדת, כמו נחה על האוביקטים המצולמים, בעיקר על האנשים. התמונות לא רק מחייות המתואר, אלא מנגישות דקויות של לחלוחית של פוזות אנושיות.

ונאפולי? כמו נאפולי, כמו פלח אבטיח עסיסי באמצע קיץ חם. היא מרווה את האהבות, השנאות, הקשיים, המורכבויות וגם את האסונות. האסתטיקה הבאה לידי ביטוי בסרט מרככת את האמירות הקשות ביותר, את הברוטליות המרימה ראש מדי פעם, ושלא לדבר שהיא מרככת כאבים הקורעים נפשות.

השפה, האיטלקית, מנגינת הרקע, מלודית להפליא כפי שאיטלקית תמיד מתנגנת, וכך היא בפי הדמויות וגם באזני הצופה בהן.

פאולו סורנטינו נחשב לאחד הקולנוענים המוערכים כיום . סרטו "ההשלכות של האהבה" זכה במספר סרטים בקאן, את האוסקר סורנטינו קטף על "יפה לנצח" כסרט הזר,  הוא זכה לתשבחות על סרטו "נעורים" ויצר את הסדרה "האפיפיור הצעיר", המוערכת כמעולה.

גדולתו של – יד אלוהים – ביצירת סצנה שרודפת סצנה, ורק ברצף הסרט נוצר המכלול, לכן מהטיזר מטה, ללא ספק קשה להתרשם, אולם זהו הטיזר שהוציא נטפליקס.