ד"ר אלכס קומן

התקופה הנוכחית מאופיינת בריבוי מחלוקות ערכיות, מקריאת המציאות, דרך סוגית הרכבתה של ממשלה המורכבת מקצוות פוליטיים ועד נושא החיסונים נגד קורונה. בארה"ב ההתנגדות למחלוקת עזה כל כך שכאשר מצוין לגבי אדם שהוא מעורר מחלוקת – Controversial – זה כבר ענן רציני כנגדו.

ההשראה נובעת מהמשל בּרבּור, סרטן וזאב-המים של קרילוב.

המשל מספר על שלושתם, ברבור, סרטן וזאב המים, שהיו אמורים למשוך עגלת מטען, והם אכן התאמצו מאד ומשכו במלוא כוחם- ובכל זאת העגלה לא זזה. וזאת למה? כי הברבור מושך לשמים, זאב המים לכיוון המים והסרטן- הולך אחורה….

והנמשל, לפי קרילוב, "אם אין בין שותפים אחדות במפעלם- הם לא יצליחו לעולם וישבעו כולם מרור- מרורתיים".

בתעשייה ובניהול יש חשיבות מכרעת לתהליך קבלת החלטות בקבוצה, ובמסגרת עבודת המחקר שלי התמקדתי במודל "עצמה – קוטביות" שמודד קונפליקט בקבוצה על מנת לשפר את תפקודה. הנטייה המקובלת היא לגייס אנשים שיש להם תפיסת עולם דומה – Mini me. היראה ממחלוקת נובעת מההנחה שמחלוקת רעה מיסודה ומקשה על קבלת החלטות כיוון שכל צד מושך לכיוון שלו.

המשיכה להומוגניות בולטת בהנהלת בואינג. יו"ר הדירקטוריון (במרכז), המנכ"ל היוצא (מימין) והמנכ"ל הנכנס (משמאל) כולם חסרי עניבות (העניבה חוסמת את היצירתיות מלהגיע לראש…) והמנכל"ים לבושים זהה: מכנסיים כהים, חולצות לבנות, ז'קט כחול עם כפתורי זהב, משקפי זהב ואותה תספורת.

בחינה של הנהלת Apple משקפת מצב דומה – סטיב ג'ובס לבש תמיד חולצה שחורה וג'ינס, טים קוק משמאל מעתיק אותו, וסמנכ"ל השווק מקפיד גם הוא לא לחרוג מהתבנית.

מתעלה על כולם מנהיג צפון קוריאה שמחייב את הנשים להיראות כאילו נפלו ממדפסת תלת-מימד:

לכולן אותה תספורת, קימונו וחיוך.

חתירה לקונצנזוס מוחלט מובילה לפתולוגיה שנקראת Groupthink והיא ערובה להיעדר יצירתיות בארגון, לאינרציה ולאבדן רלוונטיות.

מנגד, ביהדות, מקדשים את המחלוקת כי ההנחה היא שהתורה ניתנה מראש באופן שאפשר להסביר אותה בכמה אופנים ושאין רק אמת אחת: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו"

במחקר שבצעתי, פרדוקסלית, התוצאה הייתה הפוכה לאינטואיציה הניהולית: ככל שהקבוצה יותר הומוגנית כך תפיסת המציאות שלה פגומה ובעוד שבקבוצה שיש בה מגוון רחב של דעות, תפיסת המציאות יותר מדויקת. למידת אי ההסכמה בקבוצה קראנו "קוטביות". כדי לבדוק ולאשש את ההנחה הזאת, נתנו לקבוצת משתתפים מידע אודות מכירות שנתיות בארה"ב של המבורגר, פיצה, נקניקיות, ובקשנו מהמשתתפים לתת אומדן למכירות סושי באותה שנה. בשלב ראשון אספנו מכל אחד ואחת תשובה אינדיבידואלית. בשלב שני חילקנו אותם לקבוצות של ארבעה וחמישה כך שיכולנו לחשב את מידת הקוטביות בקבוצה ואת מידת המחלוקת בין חבריה. בשלב השלישי נערך דיון בין המשתתפים בסוגית המכירות שבסופו גיבשה הקבוצה אומדן קבוצתי. בניתוח הנתונים התברר שבאופן מובהק הקבוצות עם הקוטביות הגבוהה יותר נתנו אומדן מדויק יותר של המציאות מקבוצות שהייתה בהן מידת קוטביות נמוכה. המסקנה הייתה ששאיפתו של כל מוסד/מפעל/ חברה המגייסים עובדים שצריכים לתפקד בקבוצה, היא ליצור קבוצות הטרוגניות שרואות את המציאות מכמה נקודות מבט ושעצמתן ודיוקן נובעות מריבוי דעות: נשים, גברים, דתיים חילוניים, מגוון גילאים, שמרנים וליברליות וכו'. כל החלטה שתתקבל בקבוצות כאלה נסמכת על נתונים איכותיים יותר. בנוסף, העובדה שיש מגוון משתתפים נותנת הרגשה של מעורבות, שיתוף ואחריות כלפי התהליך. במידה ומתקבלות החלטות על דעת הרוב, קל יותר לאנשים  בעלי דעה אחרת "לבלוע" אותן ולתת להחלטה כתף.

תהליך איכותי של קבלת החלטות בקבוצה מתחיל עם רמה גבוהה של קוטביות – הוכחה למגוון דעות ולחוסר פחד להביע אותן (בניגוד לרוסיה הסובייטית שם ההרמטיות של סתימת הפיות הביאה לקונצנזוס מלא בכל קבלת ההחלטות). בשלב שני מתקיים דיון פתוח ואמיץ שבסופו מגיעים לקונצנזוס – לא בהכרח מוחלט. כך מוודאים שחברי הקבוצה רואים את המטרה באופן אחיד וישתפו פעולה להצלחת הפרויקט.

אפשר להשאיל את נתוני המחקר ותוצאותיו לכל סוגיה פוליטית או חברתית שעל הפרק: מחיסונים נגד קורונה, דרך סעד לקשישים ונכים, ועד נושא שכונת שייח ג'ארח, ובתנאי שננהג כבית הילל ובית שמאי ולא כבני קורח ועדתו.

ד"ר אלכס קומן – מומחה ליצירת ערך. האקדמית תל אביב-יפו.

טל 0544956981