כתב פרופ' דוד הראל, 17.4.23

לפני שנים, לרגל בר מצווה במשפחה, ישבתי ועברתי אחת לאחת, על תרי"ג המצוות, כפי שנרשמו ב"ספר החינוך" (מסוף המאה ה-17). חילקתי אותן לארבע קטגוריות: ראשית, הנחתי הצידה את אלה שאינן רלוונטיות לימנו אנו (למשל, דיני הקרבת קורבנות) ואת אלה שאינן רלוונטיות לנער צעיר (למשל, הלכות נידה). את כל שאר המצוות חילקתי לאלה שבין אדם לחברו ואלה שבין אדם למקום. איני זוכר כרגע את המספרים המדויקים, אך המצוות שבין אדם לחברו היו מרובות מאלה שבין אדם למקום.

ללמדך, שגם היהדות, לפחות כפי שהיא מעוגנת בתרי"ג המצוות, רואה חשיבות עליונה בהתנהגותנו בינינו לבין עצמנו.

לא זו אף זו: היהדות היא מערכת כוללנית. היא שמה לה למטרה את עבודת הבורא, כמובן, אך מתרכזת עוד יותר מזה באדם ובחברה, בהתנהלותם של שני אלה, וביחסם לזולתם. זהו הבסיס. והבסיס הזה הוא גם בסיסם של הערכים הליברליים שחלקם מופיע במגילת העצמאות, ושעליהם רבים מאתנו מוכנים להילחם מלחמה נחרצת.

כבוד האדם מעוגן ביהדות בפסוק הידוע: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א'). וכן בקביעה " וָחַי בָּהֶם", מהפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא י"ח), שעליה אמרו חז"ל "'וָחַי בָּהֶם' וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם" (מסכת סנהדרין ע"ד).

בתפיסתי: בין אדם לחברו חשוב אף יותר מבין אדם למקום.

היהדות גם רומזת יותר מפעם אחת על כך שהגזענות פסולה. בתלמוד מופיעה אמירה נחרצת ביותר על זכויות אדם: "לָמָּה נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אַבָּא [כלומר, אָבִי] גָּדוֹל מֵאָבִיךָ" (מסכת סנהדרין ד').

לא חסרים ציטוטים שמהם עולה שהיחס והכבוד הבסיסי לזולת חייבים להתפרס על כל בני האדם, ללא הבדל גזע, דת ומין. דוגמה מצוינת לכך מגיעה מהמדרש: "מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: בֵּין גּוֹי וּבֵין יִשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד וּבֵין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשָׂיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו" (תנא דבי אליהו רבא). וכבר נאמר רבות שיחס זה חשוב במיוחד לתושבי הארץ שאינן יהודים, ואשר על כן נצטווינו פעמים רבות לאהוב את הגֵר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט).

ובאשר למערכת המשפט ועצמאותו, ולשלטון החוק, גם כאן היהדות נוקטת קו ברור כשמש. הנה כמה ציטוטים.

לגבי השופטים עצמם: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים ט"ז), ו"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"ט).

ולגבי הנשפטים: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט […] וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ […]. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים י"ז).

ואם כבר במערכת המשפט עסקינן, היהדות דואגת עד מאד להגנה על חלשים ומיעוטים מידם ויהירותם של החזקים. "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כ"ב), ו"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים כ"ד).

ולבסוף, אי אפשר לא להתייחס לחלקם הגדֵל והולך של אזרחי ישראל היהודים שאינם עובדים, אינם תורמים לחברה, אינם משתתפים בהגנה הביטחונית עליה, ומהווים נטל כלכלי על כל השאר. די אם נזכיר את הדימוי החוזר על עשיית לימוד התורה עטרה להתגדל בו וקרדום לחפור בו, ואת הקביעה: "וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן" (אבות ב').

דוד הראל הוציא ב-2020 אלבום. קבלו במתנה שיריו יוצאי הדופן (בהמשך, בכתבה "לשוננו רינה").

* * *

פרופ' דוד הראל עובד במכון ויצמן מאז 1980, הוא חתן פרס ישראל בחקר מדעי המחשב לשנת 2004, ומשמש מאז 2021 כנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מתוקף תפקידו זה הוא גם יו"ר המועצה הציבורית של הספרייה הלאומית.

פרופ' הראל שירת ביחידת חי"ר מוצנחת ובמלחמת יוה"כ היה מגויס במשך תשעה חודשים כמ"פ במילואים.

פרופ' דוד הראל גדל בבית דתי לאומי והוא בוגר הישיבה התיכונית "נתיב מאיר". היה במשך שנים בעל תפילה, ואף כתב לחנים לרבים מזמירות השבת והחג.