ציון שם הספר בשלוש שפות רק מדגיש עד כמה תרגום הוא יצירה היכול "לחסל' ספר או יכול לרומם אותו. לרמה איילון יש את היכולות להמשיך 'לנגן' דקויות האמירה בשפה זרה, גם בעברית, שנחקקה באבן.

שימו לב לתרגום הספר באנגלית – סתמי, ללא כל לחלוחית של עומק הראייה הספרותית  של הסופר, ז'אן פול דובואה. בשיחה עם רמה אילון סיפרה שלאחר קריאת הספר בצרפתית פנתה להוצאה עד כמה חשוב לתרגמו ולהוציאו לאור. ורמה אילון צדקה – הספר 'לכל אדם דרך משלו בחיים' הוא אכן פנינה ספרותית.

אחד המאפיינים הבולטים בספר – דרמות קורות, גם גדולות, ולכל אורכו נפתח עוד פרק המואר לעומק – הדמות אותה דמות, הזמן, המיקומים והדיאלוגים עם הסובבים אותו פותחים שוב ושוב אשנבים מסקרנים – מעין קו מתח שבכל זאת מתפתל וזורם, כי אלו החיים, וגם אין אחרים לבחירה.

חיי ילד, ולאחר מכן נער, אשר נולד לאם צרפתיה המתפרעת בחייה באמצעות בית קולנוע שבבעלותה, עד הצגת סרטי זימה והדרדרות בחייה הפרטיים; האב, ממוצא דני, המאוהב עד כלות באישתו, נושא במשרת כומר… והילד גדל, וכולם גדלים בסביבתו עם השנים ועם מהמורות חייהם, בנסיבות ללא יכולת לשנותן.

עד סופו של הספר מצליח דובואה להוליך את הקורא לצפות ולהעמיק בנפש גיבוריו, כאשר החידה כיצד יכולים להוביל זרמי החיים את הגיבור הראשי עד היותו אסיר, למרות, או ליתר דיוק, בניגוד למבנה אישיותו, התנהלותו ורכות דרכיו.

האמירה, שלי עצמי, ש"יותר מאשר אנחנו מוליכים את חיינו, חיינו מובילים אותנו", דובואה מתאר אותה בעזרת ניואנסים עדינים וארכיטקטורת מבנה הסיפור. זאת דרמה "שקטה" ומכאיבה. פרקי חיים נפתחים, נסגרים ונפתחים מחדש באירועים חדשים, כך שהקורא מלווה לאורך כל הספר את כל גיבוריו למרות הפרידות, הדרמות והאסונות. לאורך כל המבנה הזה הסגנון של דובואה הוא הוא הקסם השובה את הקורא להמשיך לקרוא. לזאת ייקרא אמנות גדולה.

המלצה לקורא, התאמצו בקריאת מספר דפים בתחילת הספר כדי להילכד בהמשך בספר יפה זה. זה לא קורה מיד. די התאמצתי בתחילתו כדי לא לעוזבו, והתמורה הגיעה.

"בתקופה הזאת של השנה מחשיך כבר בארבע וחצי. זוהי פחות או יותר השעה שבה מגישים לנו (בבית הסוהר)  את ארוחת הערב, ואנחנו אוכלים מעט בלי לדבר יותר מדי. אחר-כך יורד עלינו ענן של עצבות ובחסותו נדמה שכל אחד מסתגר בתוך עצמו. אלה השעות הקשות של היום, שעות אחרי הצהריים המאוחרות, שבהן האנשים בחוץ (מחוץ לבית הסוהר) שמחים לחזור הביתה אחרי שיצאו ממקומות העבודה וצלחו את השלג והכפור. באקסלסיור (בית הדירות אותו תיחזק פול, הדמות המרכזית) זה היה הזמן שבו הנחתי את המטלות שלי בצד והמתנתי בדירה לשובה של וינונה (אישתו). אחר כך לעיתים קרובות היינו מוציאים את נוק (הכלבה) לטיול בפארק אהונציק. משוחררים ממחויבויותינו, הרגשנו שאנחנו מרחפים בזמן, אדונים בלעדיים לחיינו, בכל צעד הפצנו שלוות נפש ומולקולות של אושר, שעה שהכלבה גלגלה את פרוותה הלבנה באדרת של שלג. לפעמים אני עוצר עיניים ומנסה לשחזר את טיולי הערב בגן העדן ההוא, אבל עם כל ניסיון כזה, קולות פראיים שעולים מהמסדרונות ומהתאים ממוטטים את השחזור הסבלני והשברירי שזיכרוני ניסה לבנות. ברגע הזה אתה תופס מהי המשמעות של עונש מאסר: עד להודעה חדשה הופקעה ממך היכולת להסתלק, ולו רק לטיול בחברת המתים.

אמרתי שהם יכולים לבקר אותי כאן. אבל אף פעם לא עלה בידי להצטרף אליהם בחוץ." (עמ'31)

מה אין בקטע המצוטט מעלה? – עולמות שונים, ראיה מפוקחת, מעט הומור ואף אבסורד. ולמרות הכול יש את כוח החיים הכה חזק שהטבע העניק לנו, בני האדם, תודה לאל, הקוראים לו בפשטות – שרידותו של האדם למרות…

ושוב תמונת מצב – המציאות – ודרכי המילוט ממנה. הקטע הבא כסרט מצולם – פרטים, קולות, צבעים, ואם תרצו, גם ריחות, תחושות קשות ומורכבות – ובכ"ז : הומור קל.

"זו השעה של פטריק (השותף לתא המאסר), הטקס שאליו אני לא מצליח להתרגל. הוא מרים את כיסוי הבד מעל האסלה, מפשיל מכנסיים, מתיישב ובוהה בי תוך כדי דחיפות מאומצות שמנפחות את הוורידים בפניו. צליל של חלוק נחל המושלך למים עמוקים מבשר שהמשלוח הראשון הגיע ליעדו. "אני עדיין לא יודע מתי יראה אותי שופט בקשר לעניין שלי. אני חושב אם לא כדאי להחליף עורך דין…." (עמ' 32)

יש בספר גם תפיסות עולם חדש, גוונים כאוטיים, שבעיקר 'תופים' להם. ולגבי העולם הישן, השאלה נותרת פתוחה – "לאן"? האדם או אבוד, או על בריקדות או מנסה לתמרן. הכול מסופר, מתואר, בשקט המשפטים הזורמים באמצעות הצרפתית המאפשרת והעברית שעשתה כמיטבה בתרגומה.

מאחר שהכתבה מעלה אינה מספרת מלוא תמצית הסיפור, להלן, בקצרה, טקסט הכותר האחורי של הספר :

"כבר כמעט שנתיים מרצה פול הנסן את עונשו בבית הסוהר המחוזי במונטריאול. הוא חולק את תאו עם הורטון , אופנוען וחבר בארגון 'מלאכי הגיהנום', הכלוא באשמת רצח. פול הוא אדם סובלני ונעים לבריאות, הוא עבד כמפקח ראשי במתחם מגורים יוקרתי, שם הפגין את כישרונותיו כשוער, שומר, שיפוצניק ויותר מכל, מתקן נפשות ומנחם נפשות נדכאות. מה הביא אותו, אם כן, לרצות עונש מאסר?"

סיפור מהחיים של בני האדם, לוכד ומעמיק ומסקרן ולא מפסיק להפתיע – דמויות כה שונות מחבלי ארץ כה שונים, וחלקם גם נידחים, מופיעות על במתו של הסיפור – מחוז נידח בדנמרק, צרפת, קנדה הקיובקית ועד מחוזות הילידים בצפון-צפון קנדה. ספר להתענג וליהנות. ולא לשכוח חכמת חיים בו לרוב.