אני מודעת שאני כותבת על תערוכה של אמן שלא הכרתי טרם הפגישה הראשונה שלי איתו בתערוכה בגלריית רוטשילד בת"א. הוא אינו אמן חדש, רק אני לא הכרתיו. מדוע הקדמה זאת? כי התערוכה נסגרה בסוף חודש נובמבר 24. ובעיקר חבל שאתם, הקוראים, תוכלו בעיקר להתרשם מהדימויים שנעלה ומשיחות, אם תחליטו לפנות לבעלי הגלריה אשר יוכלו, אולי, להראות לכם חלק מעבודותיו, בהיות גלריית האם של סימון אדג'יאשווילי. המאמץ שווה.

סימון מצייר פנימים – interiors. הוא מצייר מקטעים כאשר האור, או האור המרומז, הצל או החשכה, האקריליק או הפחם על הבד יוצרים מרקם שכל מתבונן יוצר סיפור משלו מתוך תוכו וממראות עיניו. ללא ספק הציורים של סימון מתעתעים ואינם מרפים. אינם מרפים כי יש בהם אותו קסם של עניין לא פתיר. לא פתיר, בעיקר מפני שהכישרון לכד בהפתעה עיני המתבונן.

קראתי הקדמה שכתב דרור בורשטיין, הסופר/משורר, לתערוכה של האמן אשר  התקיימה ב- 2012. מרתק איזה טקסט אישי מעניין בורשטיין העלה. לדוגמא – "מפני שמה שעושים הציורים האלה הוא בראש ובראשונה הפיכה של מרחב מוכר – מוכר גם למי שאינו גר אצלי בדירה – למרחב של הרוח, של הסוד ושל הדמיון. מי שמכיר את החדרים הללו מבפנים רואה זאת מיד, אבל אינך צריך לגור בהם כדי לראות את זה." (בורשטיין גר פרק זמן בדירה זהה מעל דירת האמן, בבניין שסימון  גר.)

והסוד, לטעמי, טמון ביכולותיו של סימון לייצר אותו עניין, שכאשר סיימתי סיבוב ראשון בגלריה, רציתי עוד… ואז שוב התחלתי את סיור ההתבוננות שלי מתחילתה של הגלריה. ואז עמדתי על משחקי אור-צל-חושך שסימון מייצר בניואנסים שיכולים להיות אינסופיים. ניסיתי לחדור לעומק הגוונים אור-צל-חושך – הציור היה פאסיבי ואני, המתבוננת לא הפסקתי לפעול – התפעלתי, חשבתי, דמיינתי, העליתי אסוציאציות, ובעיקר היה לי מעניין ונעים בעת ובעונה אחת. תחושה של 'כמו זכיתי'.

בורשטיין מצטט בטקסט לתערוכה מ- 2012 את ולטר בנימין – "המשוטט יוצא מפתח ביתו אל רחובות העיר כמו מלח שספינתו עגנה בעיר זרה. סימון מאמץ את ההצעה הזאת, אבל באופן הפוך: הוא מסתכל כך בבית שלו. התערוכה היא מסע בתוך האקזוטיקה של הביתי." והוא מוסיף –

"יש ספר שירה יפה של ישראל אלירז שכותרתו "איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם." ציוריו של סימון משיבים "לשאלה של אלירז תשובה פשוטה, באמצעות הציור. לצייר כך את חדרך, משמעו להיכנס אליו, להיכנס אליו באמת, אף על פי שתמיד היית בתוכו. קלישאה רווחת היא שהאמנות מאפשרת לנו ראייה חדשה של עולמנו המוכר. אבל עבורי, במקרה של ציוריו של של סימון, הקלישאה היא אמיתית מאד. אני מביט בציוריו כמו בחלום שחולם מישהו אחר – חלום של מקומי, על חדרי. זוהי המיטולוגיה הפרטית של הסלון שלי, של הדלת, האודיסאה של המסדרון."

מרתק כיצד בורשטיין, לו הייתה דירה זהה לזו של סימון, באותו בניין, מפתח עם עצמו ייחוד ציוריו של סימון על אותו סוג מקטעים מדירתו שסימון צייר. אין ספק שלמתבונן בציורי סימון מעלה מערך שונה של מילים אסוציאטיביות.

יש אלמנט בציורי סימון שלא בכדי קיים – השימוש בבדים – מפה או כל טקסטיל אחר 'נזרק ונופל' ומייצר תנועה אינהרנטית. הכפלים 'מדברים' בשל עצמם כמו עוזרים לפענוח אמירותיו הציוריות של סימון אדג'יאשווילי.

עשו מאמץ, קוראים יקרים, להיפגש פנים אל פנים עם ציוריו של סימון, ומתנצלת שבאיחור הכתבה יוצאת לאור לאחר התערוכה כבר ירדה. גם בנסיבות אלו לא רציתי שתפסידו היכרות עם אמן כה ייחודי.

מי הוא סימון אדג'יאשווילי?

סימון אדג'יאשווילי נולד ב- 1949 בטביליסי, גאורגיה
והוא בוגר האקדמיה לאמנויות טביליסי, MFA.
האמן הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות מאד החל מ- 1982 – ברוסיה, אירופה,     ניו יורק ואוסטרליה.

גלריית רוטשילד

המאור 2, תל אביב

077-5020484

www.rgfineart.com