ג'רום ק. ג'רום, סופר אנגלי (1859-1927), הדהד גם בישראל עם ספרו 'שלושה בסירה אחת', אשר יצא לאור ב-1889 ותורגם לעברית לראשונה ב- 1924 ע"י אהוד בן עזר. מאז תורגם  הספר לעברית מספר פעמים, ולא בכדי. את הייתה  הצלחה פנומנלית בעולם וגם… הצליח 'לסדר' כלכלית את יוצרו.

מדוע ההקדמה מעלה? כדי להבין מדוע סיפרו של אותו סופר. 'הרהורים בטלים של הולך בטל', ואשר יצא לאור בארץ בדצמבר 2024, בתרגומה של דליה טסלר, בהוצאת 'לוקוס', עדיין רלוונטי בנושאים מגוונים עלינו, בני האדם.

ג'רום קלפקה ג'רום סופר, מחזאי ונובליסט, פירסם כ-40 ספרים. הבחנותיו החדות וחוש ההומור שלו הייחודי, מרעננות זוויות ראייה והרהורים על היום-יום. הספר רלוונטי כיום, אחרי מעל 100 שנים – בני האדם הם אותם בני האדם באהבותיהם וב"יציאותיהם", בחולשותיהם ובמנגנון הצלחתם, ובעוד אין-סוף פנים לחייהם. ג'רום  מבחין, מאיר ומעלה חיוך גם כיום באמצעות טוויסט זוויות הראייה שלו. איש חכם, חריף הבחנות הרואה את החיים באמצעות קליידוסקופ מחוייך בטוב לב. וכדי להוסיף לפיקנטריה של האיש הזה – ג'רום ק. ג'רום סיים רק שש שנות לימוד של בי"ס יסודי.

המחשה  לזוויות ראייתו הייחודית של ג'רום – חברו, יהודי, ישראל זנגוויל, שוחח עם ג'רום על אמונותיו הציוניות וג'רום כתב באוטוביוגרפיה שלו, "חיי וזמני", את חוות דעתו על הציונות:

”תמיד סברתי שהסכנה הגדולה ביותר לציונות היא, שהיא תתגשם ותהפוך למציאות. ירושלים הייתה חזון נפלא ליהודים, עמוד האש שהלך לפניהם לאורך מאות שנים של צרות ורדיפות. כל זמן שהיא נשארת בגדר חלום, יכול כל יהודי, ולו האומלל ביותר, לנצור אותה בלבו ולהעביר את המורשת הנפלאה הזאת לילדיו. אבל מי, בשם האלוהים, רוצה להפוך אותה לעיירה עלובה ונידחת בצד מסילת הרכבת לבגדאד? ודאי לא הציונים "… (תרגם דני קרמן.)

המלצה בקריאת הספר "הבל הבלים" – קראו פרק/נושא/סיפור ונוחו לעכלו בינכם לבין עצמכם. אין לי ספק שתודו עד כמה הטקסטים מרעננים מחשבה. וגם תודו שזאת מתנה, רק … אל תקראו ב"גבהות לב".

"על הבל הבלים, גבהות לב ורעות רוח"

…….

"חוששני שרובנו דומים לתרנגול בַּנַָטָ שחצן ורברבן, המשלה את עצמו שהשמש זורחת מדי בוקר אך ורק כדי להאזין לקוקוריקו שלו . גבהות הלב היא שמניעה את העולם". (עמ' 57)

"במיטבנו אנו שונים זה מזה לחלוטין ,ואילו באיוולתנו אנו דומים. יש בינינו יראי שמיים ויש נדיבי לב ; יש גם מעט אנשים ישרים למדי; ועוד פחות מכך טיפוסים שהם אולי דוברי אמת — אבל ביהירות חלולה ובחולשות דומות יכולנו כולנו לשלב ידיים. "אִבְַחַת כְּפִיָרָה בְּהְַבְלוּתוֹת כָָּזָב מַַּתּת ַהַטֶַּבַע ִהִיא ,וָּבָהּ סְפוָּנָה אַחְַוַת תבל כולה"^* — החל בצייד האינדיאני המתגאה בגולגולות אויביו התלויות לו מחגורתו, וכלה בגנרל האירופי שחזהו מתפקע משפע המדליות והעיטורים; החל מן האציל הסיני הרווה נחת מאורך צמתו, ועד ליפהפייה האירופית הנענית לצו האופנה ומתייסרת במחוך המהדק את מותניה; החל בילדונת הטופפת הלוך ושוב בקרן הרחוב בלונדון, מרשרשת בִשִפעת חצאיותיה ובידה שמשייה מרופטת האמורה להצל עליה,  וכלה בנסיכה החולפת בהדר מלכות באולם הנשף ושובל ענקי נגרר מאחוריה על הרצפה המלוטשת; החל מן הבחור הממרפק את חבריו בבדיחות הדעת והם טופחים לו על שכמו, וכלה במדינאי השואב הנאה ממחיאות הכפיים הסוערות שהוא זוכה להן בתום נאומו השופע מליצות ;החל באפריקני שחור העור הממיר חיטובי שנהב ושָמָנים נדירים בחרוזים צבעוניים שיענוד לצווארו, וכלה במיוחסת המוכרת את גווה הצחור בכמה אבני חן ותואר נכבד, ריק מתוכן, שיוצמד לשמה — כל אלה צועדים בסך במצעד הנצחי, נלחמים, מקיזים את דמם ומתים — ומעליהם מתנוסס דגלם המרוט." (עמ' 57-58)

"אומנם כן,  גבהות הלב היא הכוח המניע את האנושות — והחנופה היא השמן בגלגלים. אם ברצונכם לנחול אהדה ויראת כבוד,  עליכם להחניף לבריות.  פזרו חנופה בתנופה,  בל תחוֹס עינכם;  החניפו לנשואי הפנים והחניפו לדלי הארץ,  החניפו לעשיר ולרש, לחכמים ולשוטים, ותזכו להצלחה כבירה. הללו את מעלותיו של פלוני ואת חטאיו של אלמוני; שּבּחו כל אחד ואחד על מעשיו, ובעיקר על מחדליו; העריצו את המכוערים על יופיים ,את האווילים על תבונתם ואת גסי הרוח על חינוכם הנאה — והם יעלו אז על נס את כושר הבחנתכם ואת חושיכם החדים. (עמ' 58)

גם השאפתנות כביטוי ליהירות?

"שהרי מהי שאפתנות אם לא התהדרות שווא שעברה תהליך של היטהרות ?אנחנו משתוקקים לזכות בהכרה ובהערצה — או בהצלחה ובפרסום — ולכן אנו כותבים ספרים פורצי דרך ומציירים תמונות מרהיבות עין ומלחינים שירים ערבים לאוזן,  ושוקדים בנפש חפצה על מלאכתנו במעבדה, במחקר, בכישור ובפלך." (עמ' 61)

"על ההצלחה בחיים"

……..

"זה לא בדיוק הנושא שהולך בטל שכמוני אמור להתחבט בו, נכון ?אבל מי שצופה בדברים מבחוץ רואה במקרים רבים את המכלול בשלמותו." (עמ' 63)

…….. " ועם זאת, למרות הקצב הרצחני והנתיב המלא מעקשים, מי — חוץ מן העצל והכסיל — יוכל להתאפק מלהשתתף במרוץ? מי — כמו נוסע שהתמהמה, שעמד ועקב אחרי מחול השדים עד שחטף את הגביע, רוקן אותו וזינק אל בין המסתחררים במעגל — יוכל להיות ֵעֵד לשאון הטירוף ולא להיות חלק ממנו? לא אני. שכה אחיה. אני מודה, הסוכה בשולי הגן, נרגילת העונג ועלי הלוטוס הן מטפורות בלתי מוצלחות בעליל. הן נדמות לי נחמדות ופילוסופיות כאלה ,אך חוששני שאינני הטיפוס היושב בסוכה ומעשן כאשר בחוץ אנשים נהנים מן החיים. נראה לי שאני דומה יותר לאירי הרואה שמתאסף קהל — ושולח את בתו הקטנה לשאול: "מה הולך כאן ? יש סיכוי לקטטה? — כי אם כן, אז אּבּ'שלי לגמרי רוצה גם!" (עמ' 65-66)

איזכור התנהלות האירי בסוף הפיסקה הודמת היא דוגמא יוצאת מן הכלל טובה  לאשר כינינו 'טוויסט הומוריסטי' בכתיבתו של ג'רום.

"הפרטים הקטנים, ולא התוצאות הגדולות, הם המניעים אותנו לרדת לחקר הקיום האנושי ." … " אנשים טובים אומרים שכך צריך להיות, ושהדבר מוכיח מעל לכל ספק כי השאפתנות היא מידה מגונה. שטויות! אנשים טובים טועים תמיד )לדעתי בכל מקרה טעות בידם. אני לעולם לא אסכים עימם(. הייתי רוצה לדעת מה יעשה העולם ללא אנשים שאפתניים!  תקשיבו לי:  הוא יהיה רפוי ורכרוכי כמו כופתאות השוחות בחמאה. השאפתנים הם השמרים שמתפיחים את הלחם הטעים — בלעדיהם שום דבר לא זז; הם תוחבים את אפם לעניינים לא להם, משכימים קום מדי בוקר ,צועקים, דופקים לנו בראש בפטישים, מרעישים ברעשנים ואינם מאפשרים לזולתם להתפנק במיטה עד שעה מאוחרת ." (עמ' 67-68)

"האם יש לגנות את השאפתנים? — בחייכם! לגנות את האנשים שבגב כפוף ומצח נוטף זיעה סוללים את הכביש שעליו צועדת האנושות קדימה דור אחר דור? לגנות את האנשים המפעילים את הכישורים שהופקדו בידיהם, העמלים בפרך בעת שהאחרים משתעשעים להנאתם?

ברור שהם רוצים לבוא על שכרם! בני האדם לא ניחנו במתת האלטרואיזם, השמור לאלוהים לבדו, ואינם אך ורק מתחשבים בטובת הזולת! אבל בעשייתם למען עצמם הם עושים למען כולנו .אנחנו מקושרים זה לזה בקשרים כה מסועפים, עד שאיש אינו יכול לעשות לביתו ותו לא. כל מהלומה שאנו הולמים בקורנס למען עצמנו מסייעת לעצב את העולם כולו. זרם המים הגועשים במורד מסובב את אבן הרכב בטחנה שעל הנהר; כל תא אלמוג זעיר שבזעירים תורם לחגורת האלמוגים המחברת כברות ארץ זו לזו; ופלוני שאפתן המקים לו עמוד גבוה להציב עליו את פסלו יוצר אנדרטה שתישמר לדורות הבאים. אלכסנדר מוקדון בדורו ויוליוס קיסר בדורו נלחמו לממש כל אחד את שאיפותיו, ותוך כדי כך הקיפו את כדור הארץ בחגורה של תרבות; ג'ורג' סטיבנסון, ברצותו להתעשר, המציא את מנוע הקיטור; ואילו ויליאם שייקספיר כתב את מחזותיו כדי לבנות בית חמים ונעים לגברת שייקספייר ולשייקספירים הקטנים. אנשים נטולי שאיפות מיוחדות ומרוצים מעצמם הם בסדר גמור, בדרכם שלהם. הם רקע נוח לדיוקנאותיהם של הדגולים־מרבבה שיצויירו עליהם — וקהל מהוגן, גם אם לא אינטליגנטי במיוחד, הוא קהל כלבבם של גדולי הדור ותואם את רוחם הפעלתנית.) (עמ' 68-69)

שימו לב כיצד ג'רום ל מפסיק להפוך קערה על פיה, ועד כמה הוא צודק בסופו של דבר:

"אם ברוב טיפשותך אתה מרוצה מעצמך ושמח בחלקך, לפחות אל ַתַראה זאת; עדיף שתרטון עם כל השאר, ואם אתה מסתפק במועט — בקש לך עולם ומלואו; כי אם לא תעשה זאת, לא תקבל כלום. בעולם שבו אנו חיים עליך לסגל לך את דרכו של מי שתובע פיצוי על נזק שנגרם לו בערכאה המשפטית הראשונה, ולדרוש פיצוי שהוא פי עשרה יותר ממה שתוכל לקבל. למשל, אם יניח את דעתך פיצוי שהוא פי מאה מן הנזק, דרוש פיצוי שהוא פי אלף ;כי אם תדרוש פי מאה, תקבל רק פי עשרה.(עמ' 70)

הם לא יֵדעו לעולם את ההתרגשות שבציפייה, או את העונג הצרוף שיש במאמץ נחוש שהשיג את מטרתו — תהליכים המאיצים את הדופק בחזהו של אדם שיש תכלית להתנהלותו, שיש לו תקוות ותוכניות שהוא שואף להגשימן. לשאפתן החיים הם משחק תוסס ,משחק שלמענו הוא מגייס את כל המרץ, התעוזה ויכולת ההתפשרות שבהם ניחן, משחק שבטווח ארוך אפשר לנצח בו בזכות העין החדה והיד האיתנה — וגם בזכות מידה מסוימת של הסתמכות על המזל ,המקֶנֶה לו את ניצוץ האי־ודאות המשלים את החסר .

גם אם ינחל תבוסה — יזכה בהנאת הלחימה; אם נכשל בקרב —  לפחות התנסה במאבק.  מוטב לעשות ולשגות מאשר לנמנם ולהחמיץ את החיים. (עמ'70)

"לכן צעדו קדימה, רבותיי! קדימה תצעדנה רגליכם ,גבירות ואדונים! פרס לכל צועד וצועדת — מכאן לא תצאו בידיים ריקות! ועם זאת מעטים הם אשר יזכו בפרס הגדול; השאר — הצעידה תהיה שכרם: "הָעֶֹנֶג שֶׁבָּרְדִיָפָה אַַחַר מַשְַׂאַת הַנֶֶּפֶשׁ — הוּא הוּא הְַּגְּמוּ שֶּׁבּוֹ זוִֹכִים הַמְֻּנֻצִָּחִים". (עמ' 72) –  *תרגום חופשי של ציטוט מן השיר "הרוח מעל הארובה" מאת הנרי וודסוורת' לונגפלו 187-1882).

 

קוראים יקרים, הציטוטים מעלה הם רק משני נושאים בהם דן ג'רום – "על הבלים, גבהות לב ורעות רוח" ו- "על ההצלחה בחיים". משוכנעת שבקריאת נושאים נוספים תיהנו עם חיוך על חכמתו וצורת כתיבתו של ג'רום ק. ג'רום.