נסים טאלב, מטמטיקאי ממוצא לבנוני, המלמד באוניברסיטת ניו-יורק, פרץ לתודעה עם ספרו "תעתועי האקראיות והברבור השחור" שהופיע לפני מספר שנים. בספרו "אנטי-שביר – איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים" טבע מושג חדש "אנטי-שביר". מרתק לקרא ולהבין מציאויות אנושיות דרך פריזמת הניתוח של נסים טאלב.

// יהודית בר

טאלב הקדיש את חייו לבעיות של אי-ודאות, הסתברות וידע. הוא ניהל שלוש קריירות – סוחר ואיש עסקים, פילוסוף-מסאי וחוקר אקדמי. "תחום העיסוק האקדמי המרכזי שלו הוא קבלת החלטות בתנאי עמימות", כלומר כיצד פועלים בעולם שאיננו מבינים. כיצד אוכל להדגיש חשיבות קריאת ספר זה גם למי שאינו רגיל לקרא ספרי פילוסופיה על גבול ניתוחים מדעיים? הספר קריא ברובו – לקרא ולו שני עמודים בכל יום, ובכל זאת לקרוא. הספר מנתח ומבסס תפיסתו במטרה להצביע ולהוכיח כיצד לפעול ולהצליח בעולם שאין לשער העלול להתרחש (תוספת שלי – לחיוב ולשלילה). כל החי ובגר נכח שאכן "הבלתי צפוי" הינו אחד המרכיבים המרכזיים איתו כל אחד מנסה ומשתדל להתמודד. נסים טאלב עקבי בדעה שהבלתי צפוי – גורמי הטבע (צונאמי/התפרצות הר געש/דליפת הכור בהירושימה/ מפולת הכספים בארה"ב-2008/טרגדיות אנושיות…. – יש בו גם ברכה גדולה ולא רק "קללה". הטבע, לפי דעתו של טאלב, מוכיח שוב ושוב ש"הברבורים השחורים" מהווים לרוב מנוף לצמיחה. בטבע קיים המושב "צמיחת יתר" – כורתים חלק מגזע/ענפי עץ, הצמיחה של ענפים חדשים עשויה להיות בעלת עוצמת יתר; תינוק הנולד פג או במשקל מאד נמוך עשוי להתגבר על משקלו הראשוני הנמוך בקפיצת גלידה; השרפות בכרמל אפשרו לצמיחה מאד ברוכה ויתרה של חורש שלא בא לידי ביטוי לפני האסון….

ניסים טאלב; צילום: בלומברג.

כותרת הספר באנגלית מבהירה בבהירות הרעיון המרכזי של נסים טאלב – Antifragile – Things That Gain From Disorder, אסונות בלתי צפויים בסופו של דבר הם חיוביים ומהכאוס שנוצר ה"אנטי-שביר" יוצא נשכר. טאלב מדגיש : "אנטי-

שבירות אינה עמידות או איתנות גרידא. העמיד עומד בפני זעזועים ונותר כשהיה; האני-שביר משתבח. תכונה זן ניצבת בבסיס כל דבר שהשתנה במרוצת הזמן : אבולוציה, תרבות, רעיונות, מהפכות …"

יתרה על כך – שימו לב –"האנטי שביר אוהב אקראיות וחוסר ודאות. פירוש הדבר גם – וזו נקודה מכרעת – אהבה של טעויות. טעויות מסוג מסוים. לאנטי-שבירות יש תכונה ייחודית המאפשרת לנולהתמודד עם הבלתי נודע, לעשות דברים בלי להבין אותם – ולעשות אותם היטב. " (עמ' 26)

כיצד נדע שניצלנו/נוצל הבלתי צפוי הכאוטי לטובה? "אנטי-שבירות (ושבירות) אפשר לזהות כמעט תמיד באמצעות בדיקה פשוטה של א-סימטריה: כל דבר שארועים אקראיים (או זעזועים מסוימים) יניבו לו יותר תועלת מאשר נזק, הוא אנטי שביר; ולהפך אם מדובר בשבירות." (עמ' 27)

טאלב מקל בהבנת תפיסתו על ידי דוגמאות מחיי כולנו. "זו הטרגדיה של המודרניות. כמו הורים נוירוטים ומגוננים יתר על המידה, אלה שמנסים לסייע לנו הם לרוב אלה שגם פוגעים בנו יותר מכול. אם כמעט כל דבר המוכתב מלמעלה מחליש והולם את האנטי-שבירות ואת הצמיחה, אז כל דבר הצומח מלמטה כלפי מעלה משגשג תחת מידה מתאימה של לחץ וכאוס. תהליך הגילוי (או החדשנות או ההתקדמות הטכנולוגית) מסתמך בעצמו על גישוש אנטי-שביר ועל נטילת סיכונים אגרסיבית, לא על השכלה פורמלית." (עמ' 27-28)

נסים טאלב מאריך מילים כדי להסביר כיצד ב"עמידות" אין צמיחה. הוא מבקר בחריפות מודלים התנהגותיים, דפוסים הנלמדים על פי ניתוחים היסטוריים, בהדגישו שלא המודל שהוגדר באקדמיה הוא הנכון להילמד בהיותו רק "סיפור של "העבר" בפי הכותב. יש ללמד צמיחה מהי בנסיבות כאוטיות, לא-מובנות על פי דפוסי העבר וההווה. כל רגע הוא המציאות החדשה ובה יש לפעול גם כאשר מתעררות מסגרות קיימות. המצליח הוא הוא הזוכה. הזוכה הוא הוא האנטי-שביר על פי נסים טאלב. 

טאלב לא רק דן כיצד מרוויחים ממצבי כאוס, אלא שיש נתונים אישיים, מדיניים שיכולים לצמוח רק מהכאוס – אם נניח, לדוגמא, שהמלחמה הנוכחית, צוק איתן, תאפשר פריצת דרך מחשבתית ומרקמים פוליטיים כדי לצאת ממידת הסדום הכואבת שהמדינה נקלעה אליה בשנים האחרונות, דיינו!

אנטי- שביר, על-פי נסים טאלב, הוא מעין תכנית-אב או תכנית פיתוח. האנטי שביר הכרחי להתחדשות הראייה והעשייה, הוא זה הפותח, מתוך הכרח המציאות, דרכים ואפשרויות חדשות. לכן מה נעדיף בחיים – שיגרה לא-משתנה או תופעות "הרי גורל", לכאורה?

תפיסתו של נסים טאלב מוכיחה בחריפות וכנגד כל המוסכמות המקובלות שהאנטי–שביר, ורק האנטי-שביר הוא הוא ה"אנטי-שביר".

קראו מטה חוות דעת על הספר, הסופר ותפיסתו – אין ספק שגם ראיתם של האחרים על הכתוב בספר, מרתק –

"A bold book explaining how and why we should embrace uncertainty, randomness, and error . . . It may just change our lives.” —Newsweek “Revelatory . . . [Taleb] pulls the reader along with the logic of a Socrates.” —Chicago Tribune “Startling . . . richly crammed with insights, stories, fine phrases and intriguing asides . . . I will have to read it again. And again.” —Matt Ridley, The Wall Street Journal “Trenchant and persuasive . . . Taleb’s insatiable polymathic curiosity knows no bounds. . . . You finish the book feeling braver and uplifted.” —New Statesman “Antifragility isn’t just sound economic and political doctrine. It’s also the key to a good life.” —Fortune “At once thought-provoking and brilliant.” —Los Angeles Times

סטודיו חפצים

יש בספר חכמות רבות ודוגמאות חוצות היסטוריה ועמים – לכן כה חשוב לקרא הספר לאט, כדי לספוג כל הנאמר. לדוגמא –

"המודרניות החליפה המוסר בחוק, ואת החוק אפשר לעקוף בעזרת עורך דין טוב" ….

"פשרנות כמוה כתמיכה. הציווי המודרני היחיד שאני ממלא אחריו הוא ציוויו של ג'ורג' סנטיאנה: האדם חופשי מבחינה מוסרית…כאשר הוא שופט את העולם ואנשים אחרים בכנות בלתי מתפשרת. זו אינה רק מטרה. זו מחויבות." (עמ' 40)

"באגדה קדומה אחרת, במקרה זה גרסה יוונית לאגדה שמית ומצרית, אנו מוצאים את הפניקס, עוף החול הססגוני. בכל פעם שהוא נשמד, הפניקס קם לתחייה מאפרו שלו. הוא תצמיד שב למצבו המקורי. עוף החול הוא הסמל הקדום של ביירות, עיר ילודתי. על פי האגדה, בארות (שמה הקדום של ביירות) הוחרבה שבע פעמים במהלך כ-5,000 שנות קיומה, ושבע פעמים קמה לתחייה. הסיפור משכנע בעיי, שכן אני עצמי הייתי עד לפעם השמינית; מרכז ביירות (החלק העתיק של העיר) הושמד כליל בפעם השמינית בהיותי נער, עקב מלחמת האזרחים האכזרית. והייתי עד גם לבנייה מחדש בפעם השמינית."(עמ' 57-58)

"כדי להתמודד עם ההצלחה, נדרשות מנה גדולה ומאוזנת של איתנות ואפילו מנות גדולות של אנטי-שבירות. אתם רוצים להיות עוף החול, ואולי הידרה. אחרת חרב דמוקלס תכה בכם."(עמ' 59)

"בספר "בראי השפה" הבלשן גיא דויטשר מספר שקהילות פרימיטיביות רבות, שאינן סובלות מעיוורון צבעים, מתייגות באופן מילולי רק שניים או שלושה צבעים. ואולם כאשר הוצג בפני חבריהן מבחן פשוט, לא היה להם שום קושי להתאים חוטים לצבעיהם. הם מסוגלים להבחין בהבדלים בין צבעי הקשת השונים, גם אם באוצר המילים שלהם אין ביטוי לכל צבע וצבע. קהילות אלה מתאפיינות בעיוורון צבעים תרבותי, אך לא ביולוגי" (עמ' 59)

"ועכשיו תארו לעצמכם מצב שבו מינון מסוים של החומר הרעיל משפר את מצבכם הכללי. זה כבר צעד אחד מעבר לאיתנות. הורמזיס, מילה שנטבעה בידי רוקחים, הוא מצב שבו מינון קטן של חומר מזיק מביא תועלת לאורגניזם ומשמש תרופה. כמות 'קטנה ומדודה של חומר שמזיק בדרך כלל מועילה לאורגניזם ומשפרת את מצבו הכללי, משום שהיא גורמת למצב של פיצוי-יתר כלשהו בשעתו לא חשבו על כךכ"נזק מועיל", אלא קבעו כי "הנזק תלוי במינון" או "התרופה תלויה במינון". מבחינתם של המדענים, לב העניין היה התגובה הלא-ליניארית לחומר.
חכמי קדם הכירו היטב את תופעת ההורמזיס (וכמו הצבע הכחול, הם לא נתנו לה שם). עם זאת, רק ב-1888 היא תוארה בראשונה באופן "מדעי" (אם כי עדיין לא קיבלתה שם) על ידי הוגו שולץ, טוקסיקטלוג גרמני, שהבחין שמינונים נמוכים של רעל מעודדים גדילה של שמרים, ואילו מינונים גבוהים פוגעים בהם. יש חוקרים הטוענים שיתרונותיהם של הירקות אינם קשורים דווקא במה שאנו מכנים "ויטמינים" או בתיאוריה רציונלית אחרת (כלומר, ברעיונות שנראים הגיוניים בתור סיפור, אך לא נבדקו מדעית באופן מספק), אלא בדבר הבא: צמחים מגינים על עצמם מפני נזקים ומרחיקים טורפים באמצעות חומרים רעילים, אשר בליעתם בכמויות המתאימות עשויה להמריץ אץ גופנו. זה לפחות הרעיון. שוב, הרעלה מוגבלת במינון נמוך מביאה לנו תועלת.."(עמ' 62)

"רבים, ובכללם המדינאי הרומאי הדגול קאטו הזקן, התייחסו לנוחות, כמעט כל סוג של נוחות, כאל הדרך לבזבוז. קאטו הזקן לא היה שבע רצון כשהדברים היו קלים מדי, וחשש מהיחלשות הרצון. וההתרככות שחשש מפניה לא היתה רק ברמה האישית. חברה שלמה יכולה ליפול למשכב. אל תשכחו שבשעה שאני כותר שורות אלה, אני חיים במשבר חוב. העולם כולו מעולם לא היה עשיר יותר, ומעולם לא היה שקוע בחוב גדול יותר. הוא מתקיים על כסף שאול. ההיסטוריה מראה שכחברה, ככל שאנו עשירים, כך קשה לנו לחיות במסגרת האמצעים שלנו. קשה לנו יותר להתמודד עם שפע מאשר עם מחסור." (עמ' 68)

אסיים בציטוט שכמעט כל אחד מאיתנו יכול להבינו – "פיצויי היתר" זקוק למידה מסוימת של קושי כדי לבוא לידי ביטוי-  "מנגנון פיצוי-היתר מתחבא במקומות המפתיעים ביותר. אם אתם עייפים אחרי טיסה ארוכה, אל תלכו לנוח, אלא להתעמל בחדר כושר. כמו כן דבר ידוע הוא שאם אתם צריכים שמשהו ייעשה  בדחיפות, תנו אותו לאדם העסוק ביותר (או השני אחריו) במשרד. רוב בני האדם מבזבזים את זמנם הפנוי, שכן זמן פנוי מונע מהם לתפקד ועושה אותם עצלנים וחסרי מוטיבציה – ככל שהם עסוקים, כך הם פעילים במטלות אחרות. הנה שוב פיצוי-יתר" (עמ' 68)

"ברבורים שחורים", "אנטי-שביר" "כאוס", "קושי" יבורכו על ידינו בפי נסים טאלב, וכך נלמד כיצד נולדת "צמיחת יתר" מבורכת מתוך "פיצוי יתר".