"אני יודע שאדריכלות היא חיים; או לפחות היא החיים עצמם המקבלים צורה ולכן היא התיעוד הנכון ביותר של האופן בו אנו חיים את החיים אתמול, היום ומחר." כך מתאר פרנק לויד רייט (1867-1959), אדריכל אמריקני הנחשב לאחד מהאדריכלים הגדולים והמשפיעים של המאה ה-20 את משמעות האדריכלות עבורו.

// עופרי גונן, מעצבת פנים.

קרדיט תמונה ראשית : Pablo Sanchez

האדריכלות של רייט שואבת השראה מהחיים ומהטבע ומקבלת מהן את צורתה הפיזית, הממשית והשימושית, שתוצאתה היא מבנים מרשימים ועוצרי נשימה, הנחשבים ליצירות מופת קלאסיות. במשך שבעים שנות הקריירה שלו, רייט תכנן יותר מ-1,100 עיצובים, מתוכם כמעט מחצית מומשו ונבנו, ביניהם מבני מסחר, מגדלי מגורים, מוזיאונים, מבני דת, בתים, רהיטים, גופי תאורה, פריטי טקסטיל ואמנות בזכוכית.

פרנק לויד רייט נולד שנתיים לאחר מלחמת האזרחים של ארה"ב וגדל תוך כדי המעבר בין העולם הנינוח והרגוע של המאה ה-19 לבין המהירות, הטכנולוגיה והדינמיות של המאה ה-20. רייט קיבל בברכה את השינויים החברתיים והטכנולוגיים אליהם הובילה הקידמה ויישם אותם בתחום המומחיות שלו – העיצוב והאדריכלות. הרוח הדמוקרטית, השוויונית והחופשית של אמריקה היוותה עבורו מקור השראה ליצירת מבנים המייצגים את אותם הערכים – מבנים המותאמים לצרכים הפיזיים, החברתיים והרוחניים של האדם המודרני, המאפשרים לכל אדם ובכל מעמד להנות מחיים בסביבה, המזינה את הקשר  בין  העולם הפיזי והרוחני של האדם לבין הטבע.

טבע, כיצירה הרמונית בעלת איכויות רבות ועמוקות, היה מקור השראה מרכזי ביצירותיו של רייט, שקרא לאדריכלות שלו "אדריכלות אורגנית". כמו ההרמוניה הטבעית, בה מערכות שונות מזינות זו את זו ומספקות את צרכי החיים השונים, כך גם האדריכלות היא לא רק מבנה, אלא מערכת המוזנת מסביבתה ומזינה את האנשים המשתמשים בה. "אף בית לא צריך בשום אופן לעמוד על גבעה או על שום דבר אחר. הוא צריך להיות חלק מהגבעה. להשתייך אליה. הגבעה והבית צריכים לחיות יחד, כשכל אחד מהם משלים בשמחה את האחר." הוא אמר, וניתן לראות עקרון זה באופן מובהק באחת מיצירות המופת שלו – "Fallingwater" (בית המפל).

בית המפל נבנה בין השנים 1936-1939 בפנסילבניה עבור משפחת קאופמן, שגרו בעיר פיטסבורג וחיפשו את השקט והאוויר הנקי של אזור ההרים. רייט תכנן עבורם בית מודרני, שהיה מיועד לשימוש בימי החופשה, ומוקם באזור הררי ומיוער עם מפל מים טבעי. החשיבה הייחודית של רייט הובילה אותו לתכנן בית בו הדיירים יוכלו לחיות יחד עם המפל ולא רק להסתכל עליו. הבית תוכנן מעל המפל, כאשר הוא בנוי ממספר מפלסי בטון אופקיים, הנתמכים ע"י קורות אבן, כך המפל נראה כנשפך מתוך המבנה ודיירי הבית יכולים לשמוע את רחש המים בכל שעות היממה. מפלסי הבית משתלבים עם הטופוגרפיה הטבעית של האזור ומשטחי הבטון נראים כמתפרצים מתוך היער הטבעי. כמו כן רייט הקפיד להשתמש בחומרים טבעיים כמו עץ ואבן על מנת להמשיך את הסביבה הסובבת את המבנה. הצורה הפשוטה של המבנה יחד עם שימוש מוקפד בחומרים, צבעים וטכנולוגיות בנייה יוצרים איזון מושלם ושפה אדריכלית שלמה ואחידה. כיום הבית משמש כמוזיאון ופתוח למבקרים.  

השראה נוספת מהטבע אך שונה במהותה ניתן לראות באחד מהמבנים המפורסמים ביותר שתכנן רייט – מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק , שההשראה לצורתו הכללית נבעה מצורת הקונכיה.

המוזיאון נפתח לקהל בשנת 1959, לאחר 15 שנות עבודה על תכנונו, שכללו 700 סקיצות ושישה סטים מלאים של תכניות עבודה. הקונספט הראשוני למבנה היה "מקדש עבור הרוח" (Temple of the Spirit) והיזמים חיפשו דרך חדשה להצגת יצירות אמנות מודרניות. רייט תכנן עבורם מבנה אובאלי, שחלקו העליון רחב יותר מחלקו התחתון, בו המבקרים יעלו במעלית לקומה העליונה וירדו באופן הדרגתי כלפי מטה בעזרת רמפה, הסובבת סביב אטריום מרכזי, תוך שהם נחשפים בהדרגתיות ליצירות האמנות. 

המבנה החדשני עורר תגובות קיצוניות רבות, שבחלקן טענו כי המבנה יאפיל על יצירות האמנות המוצגות בו. על הביקורת הזו הגיב האדריכל: "העיצוב הופך את המבנה והציור לסימפוניה יפה ורציפה, שכמוה עוד לא נראתה לפני כן בעולם האמנות". המבנה נפתח לקהל כחצי שנה לאחר מותו של רייט והפך לאחד מהמבנים המשפיעים ביותר על עולם האדריכלות המודרנית עד היום.