לפני שנתיים-שלוש נכחנו לראשונה מי זה ריצ'ארד מקגווייר כאשר התארח בפסטיבל הקומיקס "אנימיקס" בארץ. האמן מסקרן בזכות כישרונותיו המאוד מגוונים ומפתיעים, ואיוריו מרשימים במקוריותם. איוריו של מקגוייר פורסמו ב"ניו יורק טיימס", "לה-מונד" ובעיתונים נוספים. לאור שבוע האיור והקומיקס שהיה החודש, אנו מבקשים להיזכר בייחודו של אמן גדול זה.

// צוות "חפצים"

ריצ'ארד מקגווייר נולד ב- 1957 בניו ג'ירסי, למד אמנות ולאחר מכן בשנות ה-70 עבר לניו יורק שבה גר עד היום.  בהגיעו לניו יורק החל להתנסות בגרפיטי שהיה אז בכל מקום. הוא צייר בעזרת סטנסילים גדולים על קירות ברחוב, ולהם הוסיף טקסט. כך הכיר את שני אמני הגרפיטי המפורסמים קית' הרינג ובסקיאט. בשנות ה-80 ייסד יחד עם כמה מחבריו את להקת הפוסט-פאנק "ליקוייד ליקוויד", סולו הבס שלו מהשיר "קארוון" הינה אחת המסומפלות ביותר בכל הזמנים.

בעקבות הרצאה של ארט ספיגלמן על תולדות הקומיקס ומעבר לדירה חדשה, מקגוויאר החל להתעניין במדיום וגלגל בראשו את סיפרה של הדירה שאליה עבר, מי גר בה לפניו ומי יגור בה אחריו. כניסתה של "חלונות" לשוק תוכנות המחשב הביאה אותו לפתרון היצירתי והייחודי כל כך שהחל רומן גרפי קצר בשחור לבן ב-1989 בשם "כאן". הרומן תוך עשור הרומן הגרפי התפתח ליצירה של 300 עמודים בצבע המכילים סגנונות איור שונים. ברומן הגרפי שלו "כאן", כמו בחלונות, מקגוויאר פותח חלונות בתוך חלונות שלוקחים אותנו קדימה ואחרונה בזמן בפינה אחת בסלון ביתו, מה שחושף את סיפורו של הבית. הספר גם יצא בפורמט דיגיטלי, מה שאפשר "לערבב" את העלילה הלא לינארית שוב פעם וליצור קומבינציות חדשות של חלונות ויצירת קישורים חדשים.

עמוד מהמדורה החדשה של "כאן" מאת ריצ'ארד מקגווייר

הצגת הספר האלקטרוני בתרגומו הספרדי. Richard McGuire – QUI

ב-2007 לקח חלק באנתולוגיית האימה "פחד(ים) מהחושך". האנתולוגיה מורכבת מ-6 סרטוני אנימציה של אמנים ומעצבים מרחבי העולם, שכולם עוסקים בפחד ומאוירים בשחור ולבן בלבד. בחלקו של מגוויאר, אדם משופם מוצא מחבוא מסופה בבית נטוש וחשוך, ועם החושך הוא מאבד אט אט את שפיותו ונאלץ להתמודד עם האלימות שנובעת ממנה. תשובת לב רבה ניתנה לאפקטי הסאונד – וכיצד יגבירו את חוויית האי נוחות אצל הצופה; צליל שליפת קוץ הופק על ידי מתיחת מיתר של כינור, בעיטה בדלת שולבה יחד עם קול פיצוץ אגזוז וסצנת חלום שלכל אורכה שומעים את מאמצו של אדם רק בשאיפותיו ללא נשיפותיו.

קטע מחלקו של מגווייר באנתולוגיית  Peur du Noir

מעל לעשור שאיוריו מופיעים על שערי ה"ניו יורקר", משאת נפשם של רבים ממאיירי העולם. למרות פרסומיו הרבים בעיתון, מקגוויר עצמו לא באמת יודע להסביר את סוד הצלחתו או מהם הקריטריונים שהכניסו את איוריו לשערי העיתון. דרך עבודתו מול ה"ניו יורקר" עובדת כך: כל פעם שעולה רעיון לראשו הוא שולח להם סקיצה וממתין לאישורה או דחייתה. שעריו של מקגווייר ב"ניו יורקר" נעים בין סגנונות ונושאים שונים וקשה לאבחן איזשהו מוטיב חוזר, אולי,פרט לנימה קלה של הומור.

פוסטר לפסטיבל הקומיקס הפלמי Strip Turnhout (2007)

עמוד מספר הילדים NIGHT BECOMES DAY, ריצ'ארד מקגווייר (1997)