ביקשנו מיעל מעוז להתיחס דרך פן שתבחר לנושא ראש השנה. קיראו בחירתה. בחירתה הזכירה לי אמירה של רבי נחמן מברסלב: אם תאמין שאפשר לקלקל, האמן שאפשר לתקן.

// יעל מעוז

ראש השנה פותח את עשרת ימי תשובה, הנקראים גם ימים נוראים, והמסתיימים ביום הכיפורים. החלק העליון בגוף האדם, קצה עליון של משהו.  בהיותו ראשון ועליון, יכול מועד זה של ראש השנה לרומם אותנו לחלק הגבוה של הווייתנו, אל מה שמכנה עגנון בספרו "ימים נוראים" – "מעלת האדם".

אחד הפיוטים הידועים והמרגשים ביותר במחזור של ראש השנה, הוא "ונתנה תוקף", שחובר ע"י רבי אמנון ממגנצא, שחי במאה ה-12. ר' אמנון היה גדול הדור ועשיר, מיוחס ויפה תואר.  הוא התבקש ע"י ההגמון ושריו להמיר את דתו.  משסרב, נקרא אל ההגמון בעל כורחו כדי להשיב ולהסביר את סרובו.  אמר לו רבי אמנון: "אני את משפטי אחרוץ, כי הלשון אשר דיבר ות¬¬כזב לך – דינה לחותכה."  בזאת רצה רבי אמנון לקדש את ה'.  ענה ההגמון: "לא, כי הלשון לא אחתוך, כי היטב דיברה, אלא הרגליים אשר לא באו למועד אשר דיברת אלי, אקצץ, ואת יתר הגוף אייסר."  ואכן ציווה הרשע לקצץ את פירקי אצבעות ידיו ורגליו.  על כל פרק ופרק שאלו: "התחפוץ עוד אמנון להפוך לאמונתנו?"  משסירב, השכיבו אותו כשפירקי בהונותיו ואצבעותיו לצידו, ושלחוהו לביתו. "הכי ניקרא שמו רבי אמנון, כי האמין באל חי, וסבל על אמונתו יסורין קשין מאהבה …"(1)
משהגיע ראש השנה, ביקש רבי אמנון מקרוביו לשאת אותו לבית-הכנסת כשפירקי אצבעותיו המלוחים לצדו, ולהשכיבו ליד החזן.  כאשר הגיע החזן לומר "קדושה", ביקשו רבי אמנון: "המתן מעט ואקדש את השם הגדול".  כך עשה, ואמר את הפיוט הנפלא שחיבר ברגעי חייו האחרונים ותחת ייסורים נוראים.

שידת רטרו שש מגרות

שידת מגירות כפולות

שידת טלוויזיה שנות ה-70

אחד הדימויים שבפיוט "ונתנה תוקף" ששבה את לבי במיוחד:

"משול כחרס הנשבר" – 'כל הכלים כתשמישם כן הכשרם, יש מהם בליבון ויש מהם בהגעלה', כלומר,אופן הכשרתם , למקרה שנטמאו, הוא בהתאם לאופן השימוש בהם, 'וכלי החרס – שבירתם היא טהרתם', וזה שאמר הפייטן "משול כחרס הנשבר".  'וזהו, שאמר הפייטן, כשאדם משבר ליבו, הריהו עולה מטומאתו ומתרפא, כמו שנאמר (בתהילים לד) 'קרוב ה' לנשברי לב, ואת דיכאי רוח יושיע' [שם](2).
איזה דימוי מופלא.  כדי להתנקות ולהזדכך על האדם לנתץ מיבנים פנימיים בתוכו, היינו, לטהר עצמו מהשורש, וכך להטהר בנשמתו.

הדימוי הזה מזכיר לי דימוי חזק ומופלא באימרתו של הרבי מקוצק, (שלוש מאות שנה אחרי רבי אמנון):  "אין דבר שלם יותר מלב שבור".  אם הבנתי נכון, המשמעות היא, כי במבנים עמוקים שבתוכנו, אין די בשינוי.  עלינו לשוברם ולבנות חדשים במקומם. שנה טובה.

יעל מעוז

(1)   ש.י. עגנון: ימים נוראים, עמ' קלב-ג.

(2)   ש.י. עגנון: ימים נוראים, עמ' קלד.