לעתים עולה מחשבה שיריעתה קצרה מלהכיל כתבה. למרות היריעה הקצרה היא לוא דוקא פחותה בחשיבותה.
"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה "לדעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר."
השנים האחרונות עברו על חלקים מהעולם במאורעות מורכבים עד קשים. שני יוצרים – סופרת אנגליה ומאייר שבדי, איחדו כוחות והוציאו לאור ספר ילדים. יצירת אמנות.
הקטע מטה, באנגלית, הרץ ברשת, משקף בצורה יוצאת דופן בהירה חשיפתנו במישוריו השונים של העולם הדיגיטלי. זאת סאטירה כואבת.
בחנות הספרים ליד ביתי הוצע לי קובץ סיפורים קטן ביום בו חיפשתי "סיפור מעניין". עד אותו יום לא הכרתי את הסופר הארגנטינאי אדוארדו ברטי.
ישנם רגעים במפגש בין תכנים, סיטואציות כקורה, כצופה, אתה נלכד. כך הרגשתי בצפייה בסרט הדוקומנטרי – My octopus teacher.*
ברכה – לשנה טובה, מבורכת בשמחה, באהבה בין כולנו ובתוך תוכנו. אמן.
לעוצמה ויזואלית כוחות משלה. בעיקר כשהיוצרים זכו במתת אל – הכישרון ליצור תחושות. ענבל פינטו ואתגר קרת חברו לראשונה ויצרו יצירה ללא קופסא מוגדרת – סרט-סיפור-איורים-תנועה-משחק-מוסיקה ומעל הכול – אסתטיקה מרגשת.
