תערוכת פיטר ופאן במוזיאון ישראל מפתיעה בעניין הרב שהיא מעוררת – לילד ולמבוגר כאחד.
פיטר פן, ספר ילדים המככב מעל מאה שנה, מקופל בו סיפור מרתק ששורשיו במיתולוגיה היוונית.
את המחזה פיטר פן כתב סופר נובלות ומחזאי J.M. Barrie. המחזה עלה לראשונה בלונדון ב- 1904.
"העיר ארביל שוכנת בצפון עיראק בחלק שכיום נמצא בשליטת הכורדים. קהילת יהודי ארביל הייתה מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם. על פי המסורת, בני הקהילה הם מצאצאי היהודים שהוגלו מישראל ומיהודה על ידי מלכי אשור. בתחילת המאה העשרים, כשמונים אחוז מיהודי ארביל דברו ערבית-יהודית, והשאר, בני כפרים מהסביבה שהתיישבו במתחם צפוף בדרום העיר, דיברו ארמית. השפה הארמית הייתה השפה הבינלאומית בכל האזור עד שנת אלף לספירה ונותרה מדוברת רק במקומות מבודדים ובהם האזור של צפון עיראק." זהו הרקע לסיפורי החיים שהתרחשו בקהילת היהודים בסוף המאה ה-19ותחילת המאה ה- 20.
המתואר בכותרת מרתק! לא כן? והמרגש הוא שזאת מציאות קוראת במספר מקומות בעולם ובארץ!!
תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב – Solar Guerrilla מעוררת הערכה גדולה בעצם העובדה שהמוזיאון "תפס צד" להכתיב סדר יום. התערוכה מרתקת בנושאים המועלים, כולל הפרויקטים והרעיונות החדשניים, כאמירת האוצרים – כתגובה בונה לשינויי האקלים.
נגה בובר בן דוד, אשר ערכה מחקר אתנוגרפי על קהילת צוענים קטנה, חושפת קהילה שתהודת הכתוב מטה, חשוב להביא לתודעת רבים. מדוע? להכיר, להיות מודע על הקיים, שלעיתים הוא סמוי מהעין, עשוי להביא לשינוי משמעותי, בעיקר לנחותים בחברה.
אחרי מלחמת ששת הימים, בלמדי באוניברסיטה העברית, נחשפתי להרצאותיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. הודיתי אז, שאינני מצליחה לרדת עד סוף דעתו של המרצה המבריק והכריזמטי שעמד אז בפנינו. מדוע? א', מפני שלא היו לי תבניות "לעכל" את דבריו; ב', היו לי תבניות אחרות, דוגמת האופוריה אחרי ניצחון מזהיר, העיר העתיקה שחזרה ושכרון החושים שאחז בנו כעם; ג', הייתי מאד צעירה, חסרת רקע מספיק כדי להבין. ולמרות זאת – גם אני כמו רבים שהקשיבו להרצאותיו, הבנו שעומד בפנינו אדם יוצא דופן בידע ובעומק נימוקיו. הבנו בחושים, יותר מאשר בשכל, שיש למי להקשיב, ובעיקר שחשוב להקשיב לו.
אתם תחליטו אם תתחילו הטיול בעמק המעיינות או תסיימו המסלול בו. הצעתנו? בגלל חום תמוז, תבלו ללא הגבלת זמן ברחצה במעיינות בסוף המסלול. סיבה נוספת? בתחנות המוצעות מטה תמלאו סליכם מכל טוב הארץ, תכירו אנשים מעניינים ועשייה מבורכת.
קינוח חם של סולת, יוגורט וגבינת עיזים
הקינוח מזכיר בטעמו את הכנאפה הערבית, אבל מרקמו יותר רך והוא הרבה יותר קל להכנה. לטעמי, זה אחד הקינוחים הנפלאים שיש לנו כאן, בלבנט, במיוחד לסיום ארוחה חגיגית או להרמת המורל במסיבה שמחה; שמים את הקינוח הלוהט במרכז השולחן, וכל סועד לוקח לידו כף/מזלג ומתענג על המעדן היישר מהתבנית. שחיתות כבר אמרתי?!
מסתבר שאחת הפנינות הארכיטקטוניות בירושלים הוסתרו שנים מעיני התושבים, כולל העוברים לידו מדי יום. זה סיפור מעניין, המתאים לסיפורי מבנים בירושלים. מדוע "הוסתר" המבנה מעיני כל? המבנה היה בית למצורעים. נשמע נורא מצד אחד – בית מצורעים!? ומאידך ההיסטוריה שלו טומנת בו טיפול ושיקום באנשים חולים. ההיסטוריה שלו אכן מסקרנת.
בחודש ספטמבר האחרון, התמזל מזלי והפכתי לבעלים של פילאה גדולה ומרהיבה, ועמה עוד 9 תינוקות פילאה חמודים. מדובר בצמח מיוחד, כזה שלא היה מוכר למדענים בעולם עד לשנות השמונים. פילאה פפרומיודיס בחשיפה ראשונה בישראל ובשפה העברית – סיפורו של הצמח המיוחד שהגיע מסין הרחוקה ונתגלה רק לאחרונה.
קבעתי פגישה עם חברה במסעדת עפאים בבית הנסן בירושלים. החברה ציינה שהמקום – המבנה וגם המסעדה ייחודיים. למרות שחייתי בעבר בירושלים, לא ידעתי כלל על קיום בית הנסן, ולא בכדי – רק לפני מספר שנים נפתח המבנה לקהל. בעבר היה המבנה, וחומות מסביבו,
בית למצורעים שתחילת בסוף מאה 19, ב- 1887… סיפור בית הנסן בהרחבה מוזמנים לקרא במדור תיירות.
כדי שתבינו ששקשוקה לבנה אינה סתם המצאה, יש לקרא הסיפור על שני אחים – ינון והדיי עפאים, והמסופר על ידם.
