חייה הסוערים והמיוסרים של אלזה שילר בגרמניה וסופם בירושלים היו מסע של חלום ואכזבה, יצירה וכאב, הישגים ואובדן. אהבות רבות, נישואין, אבדן בנה היחיד. נדודיה בין גרמניה, שוויץ וארץ ישראל, יצירה והופעות נדירים בעוצמתם – כל זאת התרחש בתחילת המאה העשרים.

// מערכת "מקו ועד תרבות"

עדי עציון ממשיכה להפתיע אמנותית מזה מספר שנים בהעלאת מונודרמות של נשים שייחודן איתן. הופעתה ב"אלזה, הברבור השחור" מרשימה. עדי עציון חקרה במשך כשנה וחצי את חייה ויצירתה של המשוררת היהודייה-גרמניה אלזה שילר, השכילה לתמצת חייה הסוערים ולשזור יצירתה העוצמתית בהופעת יחיד.

עדי עציון לא רק משחקת דמויות המונודרמות שהיא בוחרת, אלא גם עורכת הטכסטים המומחזים על ידה ואף מביימת. תלבושות, תפאורה, ותאורה – גם הן פרי החלטותיה וביצועה של עדי. המוסיקה למונודרמה חוברה על ידי גיל שוחט ואף היא ייחודית בתרומתה. כל המכלול האמנותי הזה מרגש, קודם כל באיכות יכולותיה של עדי עציון.

ביקשנו מעדי עציון שתכתב על עשייתה במונודרמה על אלזה שילר ותיווכחו בהמשך הטכסט על קרבתה הרגשית של עדי לאלזה שילר ולעשיית הבמה שלה עצמה.

עדי עציון כותבת:

"זמן רב קיננה בתוכי רוחה של המשוררת אלזה לסקר שילר. היותה אמנית יוצרת, יהודיה שחייתה בברלין, עיר מוצאם של הורי. גם חייה מלאי התהפוכות, עשירים באירועים היסטוריים וגורלה המר היוו לגבי מסע תיאטרלי מיוחד. דמותה המסתורית והצבעונית משכו אותי גם כשחקנית-זמרת וגם ככותבת מונודרמות על נשים גדולות מהחיים.

חייה הסוערים והמיוסרים של אלזה שילר בגרמניה וסופם בירושלים היו מסע של חלום ואכזבה, יצירה וכאב, הישגים ואובדן. אהבות רבות, נישואין, אבדן בנה היחיד. נדודיה בין גרמניה, שוויץ וארץ ישראל, יצירה והופעות נדירים בעוצמתם – כל זאת בתחילת המאה העשרים.

עם דמיון פרוע ושפה עשירה, צבעונית ואמיצה הייתה אלזה האקסצנטרית גם משעשעת וגם זועפת, נדיבה ועקשנית. בסגנונה המיוחד הפתיעה את חוג האמנות של ברלין ביותר מ-40 שנות יצירה בזמן מלחמות עולם, אלזה שילר זכתה לפריחה תרבותית ב"מרכז העולם". היא זכתה להערכה בחוגים מצומצמים, אך בעקבות הבריונים של ברלין עם עליית היטלר לשלטון, נאלצה לנדוד לציריך.

צוות "חפצים" ממליץ:

גם בציריך אלזה המשיכה ליצור ולחלום, לאהוב ולכאוב, עד שאחרי שני ביקורים בירושלים – עיר החלומות והאכזבות, נאלצה לבסוף להישאר בה (מ1934) עד יום מותה. גם פה שוטטה בודדה, מוזרה, אבל עדיין יוצרת. היא הוציאה לאור את סיפרה האחרון  "פסנתרי הכחול". זלמן שוקן וידידים, יוצאי ברלין, עזרו וסייעו לה, אבל כמו תמיד היא בזבזה את רכושה על מזון לציפורים ולעניים.

מחלותיה של אלזה הכריעו אותה. היא לא הסכימה לתרגם את שיריה לעברית. תמיד הכריזה- "הם כתובים עברית כי אני עברייה!" …

גם בסוף חייה התאהבה. חייה שזורים אהבות ופרידות, אהבות ואכזבות מרות – אהבתה הגדולה והסוערת ב-1911 לרופא קצין ומשורר, גוטפריד בן; נישואים כושלים ליהונתן ברטוכד לסקר; נישואים ממושכים שנכשלו לג'ורג לוין, אמן ואמרגן מפורסם; ואין ספור אהבות קצרות וסוערות עם אומנים וידידים צעירים. אהבתה האחרונה החד צדדית לפרופ' ארנסט סימון שמו אותה ללעג בירושלים הפרובינציאלית של 1942.

בינואר 1945 היא נמצאה מתה על כסא נדנדה בחצרה.

אלזה השאירה לנו את יצירותיה, שחלקן שזורות במונודרמה. "

המופעים בבית משפ' זק, רח' ה' באייר 34, כיכר המדינה, ת"א,
בתאריכים 29.4.15 וב-6.5.15 , בשעה- 19:00. 

לפרטים נוספים והזמנות:  jonatzak@post.tau.ac.il
טל: 03-6023958