כאשר פרקו את בית ההורים של בן זוגי בקיבוץ, רציתי מתוכו רק פריט אחד – הדפס של אריה ארוך, העבודה המפורסמת, הסירה.  ההורים קיבלו אותה במתנה לפני שנים מהזוג ארוך. מאז היא תלויה בביתנו ומהנה את עינינו ומפתיעה אותנו בעניין שעדיין אנחנו מגלים בה, למרות השנים שאנחנו מנהלים איתה דיאלוג.

בימים אלו יצא לאור ספר, אריה ארוך : זמנים, מקומות, צורות, אותו ערך האוצר יונה פישר, אשר אצר תערוכות קודמות משמעותיות של אריה ארוך, כולל הנוכחית, אריה ארוך –  צורת הדבר, המוצגת עתה במוזיאון ישראל.

עלינו לירושלים ושוב עינינו הופתעו מיצירתו של אריה ארוך. אבל ההנאה המעמיקה חוויתי בקריאת הספר. זאת הייתה קריאה של כמה שעות ברצף – 2 אנשי רוח, אריה ארוך ויונה פישר מנהלים דיאלוגים על הציור של ארוך, על חייו של ארוך ועל הקשרים הקשורים ומקרינים על הנושאים של שיחתם. הדיאלוגים של יונה פישר עם אריה ארוך הודפסו לראשונה ב- 1966, בקו, כתב עת לאמנות וספרות, תחת הכותרת – צורות ותכנים חדשים, והם נכללים בספר הנוכחי.

שלושת הדיאלוגים המצוטטים בספר, חושפים לעומק את האיש והאמן אריה ארוך, את הרגישות של יונה פישר והאינטימיות בין שני אישים אלו. שלושת הדיאלוגים הם מסמך מרתק החושף לא רק את ארוך ועיקרי יצירתו, אלא מהווים ביטוי לתקופה. דימויי יצירותיו של אריה ארוך בספר, כמו לבשו עומק התבוננות בהן. וחשוב להוסיף – צילומי היצירות בספר, איכותם, ראויים להערכה.

מרתק נושא כתיבת/ציור האותיות ודבריו של ארוך המתבססים גם על ציטוטים מפי עגנון : "אף עלי גזרו להיות סופר. אדם מישראל אני מבני-בניהם של יהודים, שאם באה להם למסור את נפשם מסרו את נפשם. קיבלתי עלי את הגזירה ועושה אני מה שנגזר עלי. נתנו לי כך וכך אותיות לכתב בהן, ואני כותב בהן".

העיסוק של ארוך ביסודות – צורות בסיס כאותיות וספרות, כולל, כמובן, בצבעי היסוד, האדום והכחול, והסיפורים אותם הוא טווה בציוריו מחייו טרם עלייתו לארץ, מחרקוב, רוסיה של אז, מהחיים בארץ או מאפיזודות בחו"ל, מרתק. מדוע חשוב לקרא דיאלוגים אלו טרם התבוננות ביצירותיו הנכללים בספר? מאחר שהם מאירים הבחנות הנסתרות מעין ואשר כדאי מאד לראותן.

שני עצים לזכר המצי"ר, 1973

אריה ארוך מינימליסט והמופשט ביצירותיו הוא ביטוי לסיפור, דוגמת גלגול השלט של הסנדלר בעיר מולדתו בציוריו. רותקתי על ידי נקודת המוצא, הזיכרונות ומלבושיהם.  הסיפור אצל ארוך הוא יסוד מוצק עליו מתבססות התייחסויות רגשיות וחשיבה "מתהלכת" ומתפתחת – לבטים, הרהורים, אסוציאציות.

נושא נוסף מעניין שנחשף הוא סוגיית "בין הדברים", לדוגמא ההדדיות בין הציור-המסגרת-הקצוות. נזכרתי בציטוט מפיו של Georges Braque  – "התוכן איננו בדברים עצמם, אלא בין הדברים". ומכאן כ"כ מעניין הפתרון שהציע לעצמו ארוך בנושא– הגבול המצויר, ציורי הקצוות על הבד  והמסגרת.

שני עצים לזכר המצי"ר, 1973

לסוגיה אחרונה זאת, התוכן הנוצר בין הדברים, מצטרף הציטוט מפיו של ארוך "היה לי המזל לחיות פה בתקופה שבה כמה ציירים עסקו בציור כשלא היה קהל, גלריות ומבקרים". אין ספק שהתייחסויות לפרי היוצר, בין לבין, גם אם הן רק קיימות ואין להן ביטוי, עצם נוכחותן אינן מרפות מלהשפיע ומכן גם עלולות או עשויות "להפריע".

מתווה ל"ראצ'יק", 1972

ראצ'יק, 1973

המחשבה של ארוך שהעיסוק בתרגילים/באטיודים בציור כביטוי לעיסוק ולא כדי להראות, משחרר ליצור. ומכאן הביטויים "לצייר תמונה" ולא "לעשות תמונה", בהן אריה ארוך משתמש, מחדדים מאד הצורך בעצמאות רוח האמן. גילוי ה"איך" במלאכת הציור מעמיק לראות הצניעות הכובשת של ארוך.

אריה ארוך מציף עובדת השימוש בצורות יסוד כנושא מרכזי לביטוי סיטואציות. כיצד? בחירת צורות מתוך הסיטואציה והוצאתם מההקשר הנושא הקונקרטי לביטוי תחושה בסיטואציה. נושא זה מאד מעניין, ויונה פישר מוודא ומבליט הנאמר בשאלה "כאן אנחנו משחררים את הצד הגרפי מתלותו  ב"נושא" כדי ליצור, באמצעות הצורה החדשה, "סיפור" חדש?" 

קו, גליון מס' 6, כריכה קדמית

ארוך ממקד מניעיו, דוגמת האהבה לצורה ולצבע, באמצעותם נוצרת הקומוניקציה, הצורך לפנות אל.. (מעניינת הדוגמא אותה הוא מביא – "כמו פתק בבקבוק שיגיע אל..");

"כל אחד רוצה להיות קצת אלוהים, ליצור יש מאין, מה שלא היה לפניו. בכל יצירה, במדע, בפוליטיקה בכלכלה, ובאמנות – בוודאי ובוודאי." ארוך מודע ומדגיש שגם כאשר האדם רוצה להיות קצת אלוהים, אינו משוחרר מהקונקרטי שעיניו ראו  והפנים."המסקנה היא כנראה שאין להתחרות עם האל, אולם הרצון להתמודד עימו מסייע בידי האמן ליצור עולמות משלו; ובהבאתם של עולמות אלה לידיעתנו יש תרומה חשובה. זה סוד "המטבח" שלי, ואין לי כל רצון להסתירו."

סוגיית העיסוק בספרה 2, המופיעה כתובה על ידי אלמוני באחד מדפי אגדת סרייבו הפכה להיות הבסיס לפרופילים שביצירותיו  של ארוך. "אולם, אלה הטוענים שלא הסיפור חשוב אלא כתיבת האות, אינם אלא מרמזים על שקר. הסיפור חשוב להם מאד, לסופרים כלציירים. הן האהבה לכתיבת האות, בין ציור האות לבין הסיפור עצמו, נמצא כל הטוב והיפה שבעולם", מדגיש ארוך…."הכרחי, לפעמים אף נעים, לחזור לבסוף אל השיר של עצמך. מכאן החשיבות של השיבה התמידית אל היסוד, אל הצורות הראשוניות ושל הדברים הראשוניים" (ציטוט מ-1973).

דף מתוך הגדת סרייבו

בלי כותרת, 1964

"רק אחרי שהבנתי שיש לשמור את ה"מה", את כל החוויות שנוצרו סביב האובייקטים שאהבתי, בפנים, ושאסור לחשב עליו – שיש להתמסר ל"איך" שבציור, לאהבת מגע המכחול, לאהבת העשייה, השרבוט והקווים הקטנים, ואז יעלה כל ה"מה" המתאים והנחוץ מעצמו – רק אז הצלחתי לעשות את הציורים שבהם רציתי עוד קודם בלי לדעת זאת", (מתוך שיחה עם יוכבד וינפלד, משאת נובמבר  1968)

מה נשמע בבית? (בית אדום). 1960

שעה 3.30 בשבת, 1966

הכרזה לתערוכה הגדולה שהתקיימה במוזיאון ישראל ב- 1976, שנתיים לאחר מותו של ארוך, ואותה אצר יונה פישר, אריה ארוך : זמנים,מקומות, צורות, כמו מתמצתת האיש, היוצר ואיש הרוח אריה ארוך, אשר ידע "להישאר אצל עצמו" למרות אסכולות בולטות בתקופת חייו והשפעות מהארץ ומחוצה לה, שהיו השפעות מרצון. כיצד בכל זאת רוח האינדיבידום נשמרת וניכרת? בזכות הכישרון, עומק חשיבה ורגישות התבוננותו.

כרזה לתערוכה "אריה ארוך :זמנים, מקומות, צורות, מוזיאון ישראל, ירושלים,

הספר הצליח ליצור יצירה חדשה, בה הבחנות האמן והאוצר, בחשיבה לעומק, בביטוי בהיר, הנתמך ע"י דימויי הציורים.

אריה ארוך : זמנים, מקומות, צורות
מחבר : יונה פישר
עיצוב: שי בן ארי, גלעד בן חיון, איתמר שגיא

www.ariearoch.com

* את הספר ניתן להשיג בחנויות "תולעת ספרים" בתל אביב, "ספרים בקטמון" בירושלים, ובחנות מוזיאון ישראל. בשבוע הספר בתל אביב, נהיה בדוכן של הוצאת "כתב".

*הספר ניתן להזמין במייל בכתובת: yonatan.aroch@gmail.com