By Tami Klein
פורסם במדור- אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
צילומים – ישעיה פיינברג
ליצור יצירה בימתית כמו "העבד" המועלית עתה בתיאטרון גשר, נדרשים כישרונות גדולים מאד. ותיאטרון גשר הוא מעיין נובע של כישרונות יוצאי דופן. לעבד יצירה של בשביס זינגר ולטלטל קהל בתמונות קולנועיות על במת תיאטרון, נדרש כשרון בימוי, עיצוב במה, כישרונות משחק, ובעיקר vision מה ייחודה אמנות התיאטרון.
בגשר יודעים, מאז הקמתו, ולא מעט בזכותו של אריה יבגני, מלאכת המחשבת, מעין מלאכת הקסם – בעיקר איך תיאטרון צריך להיות.
ההצגה "העבד" מועלית עתה בפעם השנייה, בפעם הראשונה ההצגה הועלתה ב- 2002, וגם אז הצלחתה הייתה פנומנאלית – הפרסים וביצוע במקומות שונים בעולם. אכן קלאסיקה כמו הצגת העבד נכונה לכל הזמנים, אז ועכשיו, ובעתיד.
העמידה על פרטי ההבעה, הג'סטות, כדגשים להתייחסויות ולהבעת רגשות, בולטת ויוצאת דופן ביפייה. כמובן שכל אלו לא יכולים לבוא לידי ביטוי ללא איכויות משחק יוצאות דופן – ישראל דמידוב, שחקן וותיק שביטחונו ביכולותיו רק משבחות את משחקו. לנה פרייפלד, לעומתו, כוכבת צעירה, מצליחה כמו להיכנס מתחת לאורה של ונדה, הגויה, המאוהבת ביעקב היהודי. לנה מרשימה בעוצמת השמחה, העצב והטרגי שבשביס זינגר שם בפיה.
גם שחקני המשנה למיניהם מצטיינים בתפקידם – קודם כל בזכות כישרונם, ובבסיס תלויי בימוי מוקפד.
העלילה כמו אז וגם היום מאירה פני אדם באהבותיו, אכזבותיו, כאביו תלויי נסיבתיות הזמן:
הפרעות בפולין, כמו השואה, כמו המהגרים למיניהם בשנים האחרונות – אז כמו עכשיו;
האכזריות האנושית גם כלפי "האחד משלנו" – אז כמו עכשיו;
המשיכה של גבר לאישה ואישה לגבר, ללא תלות במעמד, דת, לאום – אז כמו עכשיו;
מכלול הפרט כאדם לעצמו וכפרט בחברה – אז כמו עכשיו;
העוצמה הרגשית הבאה לידי ביטוי ב"העבד" מטלטלת הצופה. תמונות אהבה חשופות מרטיטות.
בדרך הביתה הרגשתי רעד פנימי מהתרגשות החוויה . אני מזהה רטט זה אחרי הצגה עוצמתית בתיאטרון גשר.
זאת מלאכה עשויה לעומק ומרקיעה לשחקים. והאמינו לי שהסופרלטיבים אינם מוגזמים.
כקוריוז – חברה שזה עתה הגיעה לבקר מלונדון ועיסוקה גם תיאטרון, כותבת מחזות, ראתה ההצגה, ולמרות
העברית הדלה שלה, ציינה – "אכן ההצגה ראויה לציון".
