הכתבה תאיר את עינינו, תעשיר את אזנינו ותחמם את לבנו.

 אנחנו מקדישים כתבה זאת לאהובה עוזרי, זכרונה לברכה.

// צוות "חפצים"

תמונה ראשית: להקת גוּלַסָא, צלם רונן גולדמן.

עוד מתקופת היישוב ובעשור הראשון לקיום המדינה, המוזיקה הישראלית הושפעה מתרבויות שונות, בין היתר ממוסיקה מזרח תיכוניות. בתקופה זו חלק מהזמרים הישראלים שרו בסגנון תימני עם הדגשת ח' ו-ע' ובתוספת סלסולים. בסוף שנות החמישים החל ניתוק בין מוזיקאים ים תיכוניים לבין תחנות הרדיו והטלוויזיה, עובדה שגרמה "להיעלמות" למוסיקה הים-תיכונית. המפנה חל בשנות השמונים בעקבות השיר "הפרח בגני" של זוהר ארגוב.

עד שנות ה-80 התפתחה המוזיקה המזרחית בנפרד מהמוזיקה הישראלית והגיעה לקהל במספר דרכים. דרך אחת הייתה החפלות שהחלו בכרם התימנים והיו הראשונים לפתח סגנון שמשלב מנגינות מהעולם הערבי, שירי משוררים, שירי מסורת ובעיקר שירים של שלום שבזי. הדרך השנייה הייתה הופעתם של מועדונים של רוק מזרחי. מרביתם הודרו מהרדיו בשל השפעות מזרחיות במוזיקה שלהם. בעקבות כך הם פנו לקהל המוזיקה מזרחית והדגישו אלמנטים אלה ביצירותיהם. הדרך השלישית, והידועה ביותר, הייתה דוכני הקלטות שהיו פזורים בארץ ובעיקר בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. חלק מהקלטות היו הקלטות של החפלות שהתנהלו בבתים פרטיים. שתי הלהקות החשובות שיצאו מהכרם והיו הראשונות להוציא אלבומים היו "צלילי הכרם") דקלון (יוסי לוי), והגיטריסט בן-מוש (משה בן משה() ו-"צלילי העוד" (רמי דנוך ויהודה קיסר). "צלילי העוד" הייתה מודרנית יותר מוזיקאלית תודות לגיטרה החשמלית של יהודה קיסר.

לאורך השנים הופיעו זמרים רבים וטובים, כמובן, בני העדה התימנית כמו שושנה דמארי, ברכה צפירה, צלילי הכרם, אביהו מדינה, ברכה כהן, ציון גולן ועפרה חזה. עפרה חזה, בהפקתו של יזהר אשדות לשיר "אם ננעלו", הצליחה להפיץ את המוזיקה התימנית לעולם. 

בסוף שנות ה-90 החל הפופ המזרחי לתפוס תאוצה ביחד עם זמרים כמו אייל גולן, פאר טסי ודודו אהרון וכבשו את תחנות הרדיו והמיינסטרים הישראלי.

בשנים האחרונות ישנה חזרה למקורות, זמרים מעדות שונות חוזרים לשפה והמוזיקה מבית סבא ומלבישים עליה מוזיקה עכשווית. הז'אנר מכונה  אינדי מזרחי ואחד הזרמים הבולטים בו הינו הז'אנר התימני המשלב בין שירה בשפה ובסגנון התימניים לבין מוזיקה מודרנית. הז'אנר איננו חדש, אבל רק עכשיו הוא עולה לפני השטח ומתחיל לקבל הכרה על ידי המיינסטרים עם ותיקי הסצנה כמו שי צברי ורביד כחלני עם הרכבו "יאמן בלוז" או כוחות חדשים כמו הרכב האחיות A-WA, לירון עמרם ולהקת גולאסא.

שי צברי, בוגר בית הספר רימון, מלווה את ברי סחרוף ורע מוכיח, החל מפרויקט "אדומי השפתיים". השתתף כסולן בפרויקטים רבים כמו "הפרויקט של עידן רייכל" ו"מעליי דממה" – משירי אהובה עוזרי. בשנת 2014 יצא הסינגל הראשון שלו בו הלחין את "קשה בלילה" של  אברהם חלפי. וב-2015 יצא אלבומו הראשון "שחרית" ביחד עם "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון" ובו מציג פרשנות מרעננת לשירי משוררים לצד פיוטים ושירי בקשות.

גם רביד כחלני שר עם "הפרוייקט של עידן רייכל" לפני שהקים יחד עם רוני עברין, איתמר דוארי, שניר בלומנקרנץ, מתן צ׳פניצקי ואיתמר בורוכוב את ימן בלוז. הלהקה משלבת בין מזרח למערב – יוצרת שילובים שנשמעים כמעט בלתי אפשריים של מוזיקה אפריקאית ומזרח תיכונית ביחד עם ג'ז בלוז ורוק עם מילים מערב רב של שפות.

ההרכב A-WA הן האחיות לבית חיים, תאיר לירון ותגר. הן התגלו על ידי תומר יוסף מה-Balkan Beat Box (BBB) ביוטיוב משירים שבצעו בעברית אנגלית וביהודית-תימנית, וכך גם הפכו ללהקת החימום שלהם. הן משלבות מוזיקת פופ אלקטרונית עם שירת נשים עתיקת יומין.

לירון עמרם, בנו של אהרון עמרם, אחד מכותבי להיטיה של עפרה חזה "גלבי" ו"אם ננעלו", ביחד עם להקתו "הפנתרים", יוצרים מוזיקה תימנית מבית אבא עם השפעות של מוזיקה מערבית כמו רוק פופ ואלקטרוני.

להקת גוּלַסָא בדומה ללהקת A-WA מביאה לקדמת הבמה את שירתן של נשות תימן. הם מתמקדים בשירה  אשר מגוללת את סיפורן הכואב של נשים ללא מעמד וזכויות בחברה התימנית המסורתית. במשך שנים יגאל מזרחי אסף ואצר שירי נשות תימן מזכרונות ילדות ומשיחות שעשה עם נשים תמניות. הוא חבר לבן אילון שמנגן על נ'גוני וכלי הקשה אפריקאיים, יאן אילון הגיטריסט והלה אפשטיין על הצ'לו. ביחד הם יוצרים מפגש מרתק בן שירה תמנית עתיקה, מוזיקה אפריקאית ומוזיקה מערבית.