דוד רובינגר נולד בשנת 1924 בוינה ועלה לארץ בשנת 1939 כחבר תנועת השומר הצעיר. את מצלמתו הראשונה קיבלת כמתנה בשנת 1945 ומשם החל בקריירה שלו כצלם עיתונות. לאחר מספר שנים הוא הפך לצלם מערכת בשבועות "העולם הזה" ובשנות ה-70 השתלב כחבר מערכת בעיתון המוערך TIME. רובינגר צילם לאורך השנים אינספור תמונות, המספרות את סיפורה של מדינת ישראל, החל מהקמתה ועד היום ואף זכה לפרס ישראל היוקרתי לתקשורת.

צוות "חפצים" ממליץ:

רובינגר צילם אירועים ומנהיגים, אך מעל לכל התגאה בכך שבכל תצלומיו נראים אנשים. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר, אמר על צילומיו של רובינגר "סיפורה של ישראל הוא סיפורם של אנשים מכל רקע שרק יכול אדם להעלות בדמיונו. זהו סיפור של ירושלמים בני דור שמיני ושל עולים חדשים שאך זה יצאו מפתח מטוס או ירדו מכביש אניה. זהו סיפור של צעירים וזקנים, של חזקים וחלשים, של שופעי מרץ ושל מותשים. זהו סיפור של יהודים, נוצרים ומוסלמים, שכל אחד מהם הולך בדרכי אבותיו, צועד בנתיב משלו, ועם זאת קשורים כולם בקשרים משותפים."

בין צילומיו המפורסמים ביותר הוא צילום הצנחנים בכותל המערבי, לאחר כיבוש העיר העתיקה בירושלים במהלך מלחמת ששת הימים. הצילום הפך לאחד הידועים ביותר בתולדות המדינה ולסמל תרבותי. "עשיתי את דרכי ברגל מהר ככל יכולתי לעיר העתיקה. הגעתי לשם בדיוק בזמן לקראת הכניסה לכותל המערבי, חמש עשרה דקות בלבד לאחר שחטיבת הצנחנים של צה"ל שחררה אותו. המרווח בין הכותל המערבי לבתים הסמוכים לא עלה על שלושה או ארבעה מטרים. כדי להשיג את הזווית הטובה ביותר בשטח כה צר, היה עלי להשתרע על האדמה ולצלם כלפי מעלה, כדי שהעדשה תקלוט במידת האפשר את הצנחנים המנצחים ואת אבני הכותל.‏ לא אחת נשאלתי אם אני רואה בתמונת שלושת הצנחנים ליד הכותל את התמונה הגדולה של חיי. תשובתי חדה ונחרצת – לא. מה שהעניק לה את חשיבותה היו הנסיבות שבהן צולמה, וזה מה שהפך אותה לסמל שרבים יכולים להזדהות אתו." מספר רובינגר על הצילום המפורסם.

צוות "חפצים" ממליץ:

עוד מצילומיו המפורסמים הם צילומים של מנהיגי המדינה, ביניהם דוד בן גוריון, מנחם בגין, גולדה מאיר, יצחק רבין ואריאל שרון. "עם בגין עבדתי וביליתי הכי הרבה זמן, והוא גם היה הקפדן מכולם. יש לי רק שני צילומים שלו בלי ז'קט. גם עם רבין היה מעניין, והוא מאוד אהב צילום. עם שמיר לא היה לי חיבור, ועם גולדה לא היה קל לעבוד. שרון העריך אותי מאוד, למרות שהוא ידע שבחיים לא אצביע בשבילו."

מלבד הפן האיקוני שלהם, צילומיו של רובינגר מספרים סיפור אנושי. חלק מהצילומים מציגים צד אנושי בפרסונות התרבותיות והפוליטיות, למשל תמונתו של מנחם בגין כשהוא ישן במהלך טיסה או תמונתה של גולדה מאיר המצולמת במטבח בביתה. הוא צילם גם אירועים תרבותיים, מבנים, מקומות וחללים, שיחד יוצרים מרקם של האופי הישראלי ותהליך ההתהוות של המדינה. "זכיתי לעסוק בחיי באחד המקצועות המרתקים ביותר בעולם. ולא רק זאת – אלא גם בפרק זמן מיוחד במינו: מהקמתה של מדינת ישראל ועד לימים אלה. זכיתי לתעד ניצחונות אדירים וגם זוועות מלחמה ולתעד גם שמחות ותקוות של שלום."