להדיוטות רישום הוא קווי, לרוב על מצע דוגמת נייר, והפעם נפתחה פריזמת הבחנה מרתקת.

האוצרת, הדס מאור, יצאה מהמושג רישום למושג traces, עקבות, אותן הקו יכול ליצור או  לייצר תוך כדי, במרחבים וחללים מגוונים.

כמעט כל עבודה היא הפתעה קודם כל בבחירת החומרים – חול, אבקת מלט, צליל, זפת, עופרות, ברזל, זכוכית מנופצת, המוצגים על מצעים שונים – דוגמת ריצפת האבן של בית האמנים, הקירות, או בחלל, במרחבים מגוונים. עצם החידוש בראייה הבראשית שלקו יש כמו אין-סוף אפשרויות ביטוי, מייצר מגוון מרתק של עבודות.

עבודתה של חן שיש, יש דברים שנראים רק בעיני נץ
צילום – יותם פרום

עבודתה של חן שיש, מחפשת לב יפה
צילום – יותם פרום

עבודתה של מאיה אטון, אירוח

החללים היפיפיים של בית האמנים בירושלים, בניין שנבנה ב- 1908, הם ללא ספק תרומה יוצאת דופן לתערוכה. החלל והקווים  הארכיטקטוניים של המבנה הם המצע והעטיפה כאחד, הנוסף לעבודות הרישום בתערוכה.

עבודתה של ליהי ניידיץ , Enola Gay

פן נוסף מרענן בתערוכה הוא המחשבה כיצד לבטא רישום תוך כדי פעולה, דוגמת עבודתה של לימור צרור – הנוסע בזמן II, יציקת זפת תלוי על מוט ברזל – מיצב דינמי, שהתפתחותו איטית והוא ימשיך להשתנות במהלך התערוכה כרישום חי בחלל,בזכות כוח הכבידה, או העבודות  של אבנר פינצ'ובר, צימנט – אבקת צימנט, שהושלכה אל הקירות, כאשר חלקו נושר עם הזמן  והמקריות היא המשאירה את חותמה מה נותר על הקיר ומה נושר, או הוידיאו ארט שלו, Riot Glass, רישום הנוצר על זכוכית לאחר ניפוצה בזריקת אבנים. (כותרת עבודה זאת מתייחסת למספר סוגי זכוכית ביטחון, שתוכננו לעמוד כנגד אלימות בזמנים של אי שקט).

עבודתו של אבנר פינצ'יובר, פרט מתוך Riot Glass
צילום – בצלאל בן חיים

הדס מאור הגדירה את הקונטקסט – קו בפעולה – ובהתאם יצאה לדרך לאצור או להזמין עבודה לתערוכה זאת. גישתה של האוצרת הייתה לחלץ מהאמן חומר שהקונטקסט הוא הוא המגדיר אותו.חלק מהאמנים יצרו לתערוכה, דוגמת עבודתה המרגשת של אירית חמו, העופרות. מצאנו לנכון להרחיב בנושא עבודתה של חמו, בהיותה מאד ייחודית קונצפטואלית ואסטטית.

"עבותה של אירית חמו בנויה מעשרות עופרות בעוביים משתנים, המחוברות זו לזו ויוצרות כעין קו סייסמוגרפי מתמשך, הנמתח על ריצפת החלל, ויכול פוטנציאלית, להימשך עד אין סוף. העבודה מתייחסת למושג הרישום במספר אופנים במקביל. העופרות שמהן היא עשויה הן החומר הזמין ביותר לפעולת הרישום הידנית בימינו, והצורה שאותן הן יוצרות מהדהדת את פעולת הרישום המכאנית, המוכרת ממכשירי מדידה שונים, החל בסייסמוגרף, הקורא את תנודות האדמה, וכלה באוקסימטר, המודד דופק וריווי חמצן בדם."

חלקם של האמנים למדו את החלל והעטיפה, המבנה של בית האמנים, ויצרו לאור הנתונים.

עבודתה של אירית חמו, עופרות

עבודתה של סיאה פרמינגר, פרט מתוך דיו, וידיאו
צילום – עמית מן

עבודתה של סיאה פרמינגר, פרט מתוך דיו, וידיאו
צילום – עמית מן

יש בתערוכה עבודות מרגשות – דוגמת עבודתה של אירית חמו הנמתחת על  ריצפת אבן בת 130 + שנה של בית האמנים, כולה שער רוח, כמו מתנגנת בעדינותה ובתחכומה. או עבודתו של מיכה אולמן, כאשר באמצעות חול בצבע חמרה מסמן קווי המתאר של ביתו. עבודתו זאת של אולמן בחדר הראשון בכניסה לתערוכה היא עקבות מתנשאים בתלוליות משולשות, כמו תרשימים של מגורים עתיקי יומין שנחרבו ונשארו רק עקבותיהם הארכיאולוגיים…

עבודתו של מיכה אולמן

אם תתכננו ביקור בתערוכה אחרי הצהריים, תוכלו ליהנות גם מארוחה, החל מ 18.30 במסעדה המאד מוערכת בקומה הראשונה של בית האמנים.

בית האמנים, רח' שמואל הנגיד 12, ירושלים

www.art.org.il

הביאנלה תערך בתאריכים – 23.11.19 – 15.2.20