התערוכה מציגה מיצב על גבול ההיפר-ריאליסטי, המדמה חלונות ראווה של סטודיו פיקטיבי לצילומי כלות ״פורטרטים נשמה״, המשקף את תעשיית הקיטש והרומנטיקה העוטפת כיום, אולי יותר מתמיד, את טקס החתונה.

// עלינא דקל, אמנית ואוצרת

בתצוגת חלון הראווה מונחים שלל צילומים בהם מדגמנים האמנית אמנדה מל וגבר נוסף בתור חתן וכלה על רקע אתרים שונים ביפו העתיקה. הצילומים ממוסגרים בגדלים שונים, חלקם משובצים בקולאז׳ים גרפיים המעידים על טעם עיצובי מפוקפק. וידאו מונטאז׳ עטור אפקטים זולים של תכנת העריכה מגולל את קורות הזוג בצילומים ביפו, למשל כשהם אוחזים כלבלב בולדוג שעבר במקרה. ההצבה בחלונות מנקרת עיניים בכמויות החפצים הנוצצים שבה וכוללת, בין היתר, פסלי חיות "מן המוכן" (רדי-מייד) אותם ציפתה בפיגמנטים מתכתיים, מזרקת מים שנשפכת משני כדים ואורות לד מהבהבים.

צילום: עלינא דקל

התערוכה הינה בעלת מימד אוטוביוגרפי, שכן מל צפויה להתחתן במהלך התקופה בה התערוכה תוצג. מל נולדה בבואנוס איירס וגדלה בפרברי ניו יורק בקהילה יהודית אורתודוקסית, כיום היא מתגוררת ויוצרת בתל אביב. האסתטיקה של עבודותיה מושפעות מהגירתה לערים ותרבויות שונות. המשיכה שלה לאסתטיקה של גלאם מצד אחד ולמראה הזול מצד שני, הובילה אותה ליצירת שפה חזותית ייחודית – ״סבתא שלי לא מבינה למה לשים פרחים אמתיים כשיש פרחים מפלסטיק. בגלל שהראייה שלה לא כל כך טובה, היא גם לא מבדילה בין תכשיטים אמתיים לבין תכשיטים מפלסטיק… אני חושבת שגם אני אימצתי את האהבה למלאכותיות, אבל תוך מודעות לעצמי", מספרת מל. ״הרעיון לתערוכה בחנות עלה כשעבדתי על הקמת התערוכה הקודמת שלי ביפו העתיקה. התחלתי לשים לב לכלות והוקסמתי מהסגנונות ומהתנוחות שלהן. באופן כלשהו האובססיה שלהן לחתונה הפכה להיות גם לאובססיה שלי. כשחברתיי לשיתוף פעולה עם עלינא דקל, אוצרת התערוכות בחנות, שתינו חשבנו על מיצב סייט-ספסיפיק, שייבנה במיוחד לחלל. כשהתגבש הרעיון התחלנו לבחון מוטיבים אסתטיים מחלונות ראווה בדגש על חלחול פנטזיית ״החתונה הלבנה״ המערבית למסורות של המזרח התיכון.

צוות "חפצים" ממליץ:

צילום: עלינא דקל

"את הקניות של הפרופס למיצב עשיתי בחנויות בסביבת רחוב העלייה והתחנה המרכזית. קניתי ענפים מוזהבים, אגרטלים גדולים וחבורה של פילים, שנועדו ״ככיסוי תחת״ מפני כל הרעות החולות ולזמן את הדברים הטובים. כשהתחפשתי לצורך הצילומים אנשים חשבו שאנחנו זוג אמתי וכולם איחלו לנו מזל טוב. הבנתי עד כמה העולם אוהב כלות בדרך שאף פעם לא הייתה לי הזדמנות לחוות. זה היה יום צילומים כיפי, פתחנו בקבוק קאווה והארוס שלי במציאות אפילו נכח בצילומים. הצלמת שצילמה אותנו, גלי גורביץ׳, התחילה לצלם צילומי חתונות בעקבות צילום העבודה הזאת… גם תהליך הקמת המיצב בתוך החלון היה מהנה. הויטרינה הייתה מאד פופולרית בקרב העוברים ושבים, כמה אנשים רצו לקנות מסגרות ורבים עצרו והחמיאו לי על יופיו. לא כולם קיבלו את הערך ההומוריסטי או הציני שבתערוכה, אבל אהבו מאד את האיכויות האסתטיות, מה שגרם לי להרגיש שהצלחתי".

צילום: עלינא דקל

צילום: גלי גורביץ׳

צוות "חפצים" ממליץ:

כאוצרת התערוכה, שמחתי על כך שאמנדה בחרה בתערוכה הנוכחית לפתח כיוון חדש יחסית בעבודותיה, בו היא טווה לעצמה דמות פיקטיבית המתקשרת לסביבות הפיסוליות אותן היא יוצרת. זה יצר אווירה מרעננת. האוצרות מבחינתי היא חלק מהפרקטיקה האמנותית שלי. הפורמט הייחודי של חלונות ראווה מאפשר פריצה של גבולות הגלריה החוצה אל הרחוב. בכל תערוכה נעשית חשיבה מחודשת על היחסים הנרקמים בין האמנות לבין הצופים, שלאו דווקא פוקדים מוזיאונים וגלריות, והפעלה מעניינת של מרחב המופע הזה. החנות היא מקום לאמנות ניסיונית שמרחיבה את הגבולות גם בתאטרון, מוזיקה, מחול וקולנוע. כשאני עוברת ליד הגלריה אני רואה שאנשים מוקסמים מ״טפו טפו טפו״. חלקם רוצים לפתח תמונות ב״פורטרטים נשמה״ וכשהם מגלים שזו גלריה לאמנות, הפונקציונליות היומיומית מפנה את מקומה לדברים אחרים שיש לגלותם. אשה אחת ניגשה אליי לקראת פתיחת התערוכה, ופתחה את אלבום התמונות בפלאפון שלה כדי להראות לי את השמלה המגוחכת שכלתה לבשה לחתונה. היא השתעשעה ברעיון להגיע לפתיחה לבושה בשמלת כלה. עבורי, האינטראקציות האלה עם קהל הן  מהרגעים המעניינים ביותר ביצירה מכל סוג.

צילום: עלינא דקל

אוצרת התערוכה: עלינא דקל
גלריית תיאטרון החנות, העלייה 31 תל אביב
יצירת קשר עם הגלריה
עמוד הפייסבוק של הגלריה