By chayap
פורסם במדור- אמנות, תיירות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
// צילום ראשי – הניה מליכסון
מלון "דריסקו" המשופץ. צילום המערכת
שיפוץ מבנה היסטורי ושחזור ציורי קיר מסוף המאה ה- 19, זאת נקודת התייחסות העשויה להיות מרתקת. אכן – מלון "דריסקו" במושבה האמריקאית, בשולי שכונת נווה צדק, בגבול בין ת"א ליפו, ראוי לציון. שיפוץ המבנה וציורי הקיר ערכו כמעט 10 שנים, עם הפסקה גדולה באמצע. המבנה המשופץ/המשוחזר מעורר התפעלות. להתארח במלון בוטיק ולחיות את העבר החי והתוסס של סוף המאה ה19 ותחילת המאה ה- 20, הוא ללא ספק חוויה שכדאי לחוות. קראו מטה היסטוריית המלון והתרשמו ממראה העיניים.
מלון "גרנד הוטל" נבנה בשנים 1867-8 ע"י האחים ג'ון וג'ורג דריסקו על גבעה צפונית מזרחית ליפו, במטרה לשרת את זרם התיירים והצליינים שנחתו בחוף יפו ופניהם לירושלים. האחים עלו ליפו עם כ- 160 מאמינים נוצרים ממדינת מיין, ארה"ב, כאשר מלאכת המלון עדיין לא הסתיימה. עדת המאמינים האמריקאים, מוכת מחלות שכול ואכזבות, חזרה ברובה לארה"ב. לאחים דריסקו לא נשארו אמצעים לסיום העבודה והפעלת המלון, לכן בשנת 1870 עבר המלון לידי ארנסט הרדג, מראשי קהילת הגרמנים הטמפלרים. ארנסט הרדג, שכיהן גם כסגן-קונסול ארה"ב ביפו, סיים את בניית המלון והסב את שם המלון בן 16 החדרים ל"ירושלים" וקרא את 12 החדרים הקדמיים על שם שבטי ישראל.
חנוכת קו הרכבת יפו-ירושלים בשנת 1892 הזניקה את היקף התיירות לארץ הקודש, והשפיעה ישירות על העסקים של מושבות הטמפלרים ביפו ובמלון "ירושלים", ששכנו ממש ליד תחנות הרכבת העיקריות של הקו.
כמענה לגידול במספר התיירים ועולי-הרגל מאירופה ומארה"ב, הורחב מלון ירושלים באמצעות בנייה של אגף נוסף מאחור, לכלל 34 חדרים. עבודות הבניה נמשכו עד שנת 1895. ארנסט הרדג נפטר בשנת 1911 ובני משפחתו המשיכו בניהול המלון, גם בעת מלה"ע הראשונה, כאשר המלון שימש בעיקר את קציני הצבא הגרמני שפעלו לצד הצבא התורכי העות'מאני. עם כיבוש דרום הארץ עד קו ירקון-ירושלים ע"י הבריטים גורשו הטמפלרים, שנחשבו נתיני אויב, מכל מושבותיהם בארץ למצרים. משפחת הרדג חזרה ליפו בשנת 1921 ושיקמה את המלון, שהמשיך להיחשב כאחד הטובים בארץ-ישראל. בשנת 1925 עם חיבור המלון לרשת החשמל של תל-אביב-יפו נוצרה אפשרות לשימוש עסקי במרתף המלון, אשר קודם לכן שימש מחסן מזון, וגם את הבאר, אשר סיפקה מים למלון. לאחר שיפוץ קומת המרתף נפתחה בו מסעדה בסגנון בתי המרזח בעיר מינכן בירת בוואריה, שנועדה לאורחי המלון, כאשר רבים מהם היו אנשי עסקים ופקידי ממשל בריטיים.
צילום הניה מליכסון
צילום הניה מליכסון
ציורי הקיר במרתף היין והבירה, והדגש על אמנות השחזור, הם ללא ספק יצירה אנתרופולוגית-אומנותית-אמנותית. הציורים בקירות ותקרות המרתף היו למעשה פרסומות הלל לשתייני בירה, ויסקי ויין, ונראים בהם אנשים שותים, רקדנים, מנגנים ומלצריות הנושאות ספלים. בכניסה לחדר המרכזי צוירה כרכרה עם עגלון וסוסים ועליה מטען של חביות בירה.
לצד ציורי קיר אחדים צוירו כתוביות עם אמרות באנגלית ובגרמנית כמו "אם אתה שותה תמות ואם אתה לא שותה גם תמות – אז שתה" ופרסומת לוויסקי בלק-אנד-וויט עם האמרה "ויסקי זה החיים איש!"
צילום המערכת.
בציורי קיר שצוירו בצבעי טמפרה מבחינים בצמד רקדנים בחצאיות סקוטיות נושאי חמת חלילים, ורקדן ורקדנית בלבוש גרמני מסורתי עם הכתובית "הבווארים מצחיקים הבווארים שמחים".
בתקרות מרתף הבירה צוירו מוטיבים שיצרו אוירה של פאב כמו ספל בירה, כוס יין וענבים, סמל אריה של מותג בירה גרמנית "לוונבראו".
צילום הניה מליכסון
צילום הניה מליכסון
ציור נוסף מעניין, בתקרת המרתף, של ילד לבוש בגלימת כומר המחזיק ביד אחת סלק וביד השנייה בספל בירה, זהו אייקון ידוע בשם "הילד של מינכן", המוכר כאחד מסמלי פסטיבל הבירה במינכן. בפתח הכניסה למרתף צוירה דמותו של בעל בית המרזח, המזמין את אורחיו להיכנס. זו דמות קלאסית של בעל בית מרזח בווארי חייכן ושמנמן, שעומד על סלק גדול כשהוא לובש סינר שעליו תלויים צרור מפתחות ושקית מטבעות.
צילום המערכת.
צילום הניה מליכסון
לפי עדותו של פיטר הופמן, בן המשפחה מאוסטרליה, אשר ראה את הציורים בילדותו, את הציורים ביצע צייר אלמוני אשר התמחה בציור בבתי קפה.השילוב של נושאים גרמניים עם נושאים אנגליים וסקוטיים בציורים מעיד על כך שמרתף הבירה עוצב להנאתם של מגוון לקוחות רחב.
צילום המערכת.
במשך השנים, לאחר שהמלון נינטש וצבע קירותיו החל להתפורר, נחשפו במרתף היין והבירה ציורי קיר ותקרה אשר כוסו בצבע אחרי 1948 , כאשר משרד החינוך ביפו שיכן בו את משרדיו. ציורי הקיר במרתף הבירה והיין נחשפו ושומרו בהקפדה יתרה בהתאם לדרישה של מח' השימור בעיריית תל-אביב וכחלק מפעולות ההצלה של המלון.
צילום הניה מליכסון
שימור הציורים בוצע בידי המשמרת קלרה קרלובה וצוות ציירים ומשמרים מסטודיו "תכלת", המתמחה בשימור ושחזור ציורי קיר. תהליך שיקום ושימור המלון נמשך 10 שנים בתכנון ובפיקוח של אדריכלי השימור אמנון בר אור ונאור מימר; עיצוב הפנים של מלון דריסקו נעשה ע"י אדריכל ארי שאלתיאל.
כיום משמש מרתף הבירה את המסעדה וחדר האוכל של אורחי מלון "דריסקו".
"רובע המלונות" של המושבה האמריקאית-ביפו בשנות העשרים למאה ה20 (גלויה בהוצאת האחים אליהו יפו- תל–אביב) מימין לשמאל מאחור: בניין העץ האמריקאי (מסעדת קרן) , מלון ירושלים, מלון דו-פארק (ומאחוריו צריח הכנסייה האבנגלית), פנסיון פרנק.
צילום חדר-האוכל של מלון "ירושלים" בשנת 1925 לערך. בתמונה נראים בבירור ציורי הקיר ובמרכז – ציור ממוסגר במידות 200 X 125 ס"מ. מסגרת דקורטיבית צוירה על הקיר כדי להדגיש את התמונה הנהדרת. (תצלום מאוסף משפחת אלברט בלייך אוסטרליה)
ציור על בד של הצייר הגרמני גוסטאב באוארנפיינד, "ירושלים בזמן השקיעה במבט מהר הזיתים" (1902) הציור המקורי נמכר למלך חוסיין, העתק שלו תלוי כיום במלון דריסקו.
* * *
מלון בוטיק "דריסקו" כיום כולל המבנה המקורי ולידו מבנה עץ, אשר הובא בשלמותו לארץ ב- 1866 ממיין, ארה"ב, ע"י משפחה נוצרית אוונגליסטים אמריקאית. כיום מבנה זה קרוי "ווילה דריסקו". למלון 42 חדרים, כאשר 6 מתוכם בווילה.
ווילה "דריסקו". צילום המערכת.
מלון "דריסקו" , רח' אאורבך 6 , ת"א 03-741-0000.
שי פרקש, מתעד ומשמר ציורי קיר בבתים היסטוריים.
סטודיו "תכלת", טל 9165234 08
צלמת ציורי הקיר – הניה מליכסון