קבוצת התיאטרון רות קנר ראויה להרבה מאד סופרלטיבים על ההצגה "בשורות נעימות ומשיבות נפש". לעיתים רחוקות קורה שאיכויות בימתיות מגוונות ורבות מתרכזים בהצגה אחת.

// יהודית בר

תמונות קבוצת תיאטרון רות קנר

 נעמי יואלי, אשר העלתה חומרים מעליית הגג של סבא שלה, גלויות ממשפחתו בפולין לסב, כאשר היה בחור צעיר ועלה לישראל וכל משפחתו נותרה מאחור. מאוסף גלויות לייצר עבודה בימתית במורכבות כפי שבאה לידי ביטוי, זאת מלאכת מחשבת. הטכסטים תורגמו מפולנית ויידיש לעברית ומטובלים בביטוים מעולם היהודי הגליציאני שגם דובר אידיש. ברמת השפה הצליחה נעמי יואלי למסור עדות אמינה של משפחה יהודית ותקופה לא פשוטה שלפני מלחמת העולם השנייה.

 ליצור בעזרת מספר אביזרים כמעט חסרי ערך, דוגמת צווארון סרוג, סינר, כיסאות היא ללא ספק מלאכת מחשבת שנרקמה ברגישות. התנועה של 4 הדמויות – האם, האב, אח ואחות המתייחסות לחיי האח שעלה לפלסטינה ב-ולקטעים בחייהן היומיום שלהן, נחשפת מציאות החיים של היהודים בפולין שאט אט משתנים לרעה עד השואה.

 העלילה שרקמה נעמי יואלי מבוססת הנקרא-הנשמע מהגלויות והאמצעים הבימתיים, דוגמת דיבור ישיר של כל השחקנים ישובים מול פני הקהל היושב בחצי מעגל, הוא תחכום תיאטרלי ראוי לציון.

המשחק של חמישה שחקנים בסיטואציה הבימתית שיצרה נעמי יואלי, כולל הנחייתה/ משחקה בהצגה, מדגיש רמת משחק גבוהה.

 העניין הרב שמספר שחקנים קטן יוצר בהצגה, בתוספת טכסט הגלויות והאבזור הבימתי המינימליסטי משאיר הצופים משתהים ומתרגשים לאורך כל עת ההצגה.

ההצגה מתקיימת באולם קטן במוזיאון תל אביב לאמנות. גודל האולם, הישיבה בחצי מעגל, הקרבה הפיזית לשחקנים ולמתרחש, יוצרים אינטימיות רגשית מטלטלת. הקהל הוא חלק מהמציאות המורכבת עד קשה ובלתי נסבלת בגולה ונרמז על הקורה בפלסטינה באותה תקופה, גם מציאות מורכבת.