ב- 2015 צפיתי לראשונה ב'עבודה אחרונה' והיא כמו היכתה במכלול 'האמירות'  שהיא העמידה. בעונה 1924-25 של הלהקה, היצירה מחדדת את הנצפה בה, ולא בכדי – המציאות מקנה לה תוקף יתר.

הכוריאוגרפיה המופלאה של אהד נהרין מרתקת לאורך כל 65 הדקות. כל קטע בה לא מפסיק להפתיע. הלהקה נעה כאורגניזם אנושי, ה"מתרומם" מדי קטע עם נושא או עם זווית ראייה הממחישים את המציאות. 

הצופה נע בין הבנות הנבנות בתודעתו, כאשר ה"איך" מעשיר את העין. האסטטיקה כל-כך עשירה ואיכויות התנועה כה מקצועיות שהצופה נהנה ו'כואב' בעת ובעונה אחת. 

בחורה לבושה בשמלה בכחול עז! ובנעלי התעמלות כחולות, רצה על מסלול הליכה במשך כל היצירה – התלם שאינו מרפה. עיצוב תמונה זאת גאוני בפני עצמו. קשה להוריד עיניים מהבחורה הרצה כל עת המופע בדיוק באותו קצב ובאותן תנועות, כאשר תמונתה היא בעיקר פרופיל גופה. האמירות בקטעים של יחיד, קבוצה גדולה או קטנה, או מכלול הקבוצה, רוקדים האמירה אשר "בליבם ובפיהם". אין ספק ש'להקת בת שבע' מצליחה להקים לתחייה, בזכות הכוריאוגרפיה יוצאת הדופן, מחול מודרני החובק צופה כדי להביאו גם למחוזות של הנאה גדולה וגם לתובנות מהותיות מציאות.

אני נזכרת שב- 2015, צפיתי בה שוב, כמעט מיידית. לאחר הצפייה הראשונה, הסקתי שיש לראותה שוב. איכויות הכוריאוגרפיה והביצועים של הרקדנים כמו ביקשו צפייה נוספת לשם ההנאה וגם להבנת עומק הנצפה.

גם שם היצירה אניגמתי – "עבודה אחרונה" – כאשר עלתה היצירה לראשונה ב-2015, אוהד נהרין הדגיש שהשם אינו הצהרתי בהקשר להמשך עבודתו שלו עם להקת בת שבע. בימים אלו, בהודעה לעיתונות של 'להקת בת שבע' צוין :

"… בלרינה, כומר וחייל ששייכים למסדרים של נאמנות נוקשה ושל אילוף הבשר מופיעים כדימויים חיים, מעידים על קיום בו-זמני של טוהר, גבורה וקדושה לצד טומאה, אלימות וגשמיות חסרת רסן.                                                                            

בין חלימה ליקיצה הגופים משרטטים דרכי מילוט, אך כשברקע אורבת תנועה רפטטיבית ותובענית של מאמץ שאינו מתלכד עם עונג, הקיום הופך סיזיפי – ריצה ארוכה וממוכנת במקום.
בקפסולה של היסטוריה מקוצרת, יופי ורוך ניצבים במאבק הישרדותי מול מפגני כוח.                                                                                                            
מתוך ההרס והכאוס עולה בכל זאת הצעה צנועה לכניעה זקופה, ואפשרות לבחור בהתחדשות על פני חידלון."

קוראים יקרים, מוזמנים לצפות בווידיאו הקצר מטה. הוא מרטיט.

באדיבות 'להקת בת שבע'

בביצוע רקדני אנסמבל בת־שבע עונת המופעים 2025-2024:

זאקרי בורוס, אדיעומר גונזלס קסטילו, ויקטור דובאל, דןדן כהן, לריסה ליונג, אורי מנור, מאיה מרום, סיליא מרעי, זוהי בייליס נגר, נגה סנה, צ'ייס פיטרסון, יסה קולארט, שירה קסטנבוים, קליס רובינסון, ליאן רייזר.

מתלמדים: עמית בן-יש, נעמה מורד, רואי מזוריק, תואם סויסה.

עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי) | עריכת ועיצוב פסקול: מקסים ואראט | מוזיקה מקורית: גרישה ליכטנברגר | עיצוב במה: זוהר שואף | עיצוב תלבושות: ארי נקמורה | עיצוב אביזרים: רוני עזגד | אסיסטנטים לאוהד נהרין ומקסים וואראט: אריאל כהן, גיא שומרוני | מאמן ריצה: מרק אור | טקסט על היצירה: שירה ויטלי | מוזיקה נוספת:Few Mysteries Solved in a Year of Contact" by Sagat / "Club Life" by  Hysterics / "Crusty Juice" by MPIA3 / "Volume VIP" by Monkey / "Tantrum" by Luminox "Nani, Nani, Mummies Baby", Nani, Nani My Sweet Little Baby" by Lullabies of Europe / Berceuse (Stravinsky) by Clara Rockmore.

הפקה של להקת מחול בת־שבע בשיתוף פסטיבל מונפלייה 2015, והלראו – המרכז האירופאי לאמנויות, דרזדן. | בכורה עולמית: 1 ביוני 2015, מרכז סוזן דלל, תל-אביב.

*דגש לתשומת לב – המוסיקה של היצירה מקורית, והיא מאד מעניינת. אוהד נהרין ציין בזמנו, טרם הבכורה ב- 2015,  שבמקרה הוא גילה את המלחין, גרישה ליכטנברגר, בצפייה בקטעי מוסיקה ביוטוב. נהרין הדגיש שעבודתו עם המלחין הייתה חוויה מבורכת ביותר.

לוח מופעים :

20/1/25  – היכל התרבות חוף הכרמל

22/1/25  –  היכל התרבות כרמיאל

27/1/25  – במרכז סוזן דלל, ת"א

1/3,3/3,4/3/25 – במרכז סוזן דלל, ת"א

להקת בת שבע – www.batsheva.co.il