מצרים מרתקת בפני עצמה. הוסיפו לנתון זה הפקה אירופאית (שוודיה, צרפת, פינלנד) ובמאי אשר גדל באירופה ושורשי סביו מצד אביו במצרים. כך נחשפים גווני תרבויות, בחלקם מספרים סיפור מקומי, הסרט, ובחלקם חושפים זוויות ראייה מערביים המביטים על המזרח…

הסרט מרתק ולוכד. סרט מתח מעולה. זהו נדבך אחד, והנדבך הנוסף בsubtex – המערב הליברלי וזוויות הבחנותיו. כדי להבין הכתוב מעלה, קראו בבקשה ריאיון עם הבמאי ,Tarik Saleh.

" שיחה עם הבמאי טאריק סלאח

ש: זהו סרטך השני המתרחש במצריים ומדבר ערבית, לאחר "התקרית במלון  הילטון נילוס". ספר לנו על הרצון והצורך שלך לעשות את הסרט, המתרחש במדינה ממנה הגיע אביך?

טאריק סלאח : אני חושב שהאובססיה שלי למצרים מגיעה מן העובדה שהסבים שלי הגיעו מן הדלתא של הנילוס. הם  היו האנשים הראשונים מן הכפר שלהם אשר זכו ללמוד. סבא שלי למד באוניברסיטת אל אזהר, וסבתי הצטרפה אליו. שניהם עברו לגור במנסורה, בו ניהלה סבתי בית ספר . היא קיבלה אישור חתום מן המלך פארוק שאיפשר לה להתחתן וגם לעבוד. וזה מה שמשך אותי להבין מה הממסד יכול לעשות. אחר כך שניהם נשלחו לכפר דייגים כדי ללמד ילדים, ושם נולד אבי.

כשגדלתי סיפר לי אבי סיפורים מצרים, מאותו כפר דייגים והם הציתו את דמיוני. הייתי רק בן 10 כשנסעתי לשם בפעם הראשונה וזה היה שוק לראות את הדברים באמת. זה החדיר בי את הרצון להעביר את מצריים למסך.

הסרט הזה  צמח לאחר שצילמתי את "התקרית במלון הילטון נילוס". ולאחר שקראתי שוב את ספרו של אומברטו אקו "שם הורד", התחלתי לשחק מן משחק, מה אם אספר אותו סיפור אבל במצרים. אעביר  אותו לאוניברסיטת אל אזהר. ואז חשבתי למה לא להכניס לסיפור את רשויות הבטחון של מצרים ואז אולי להפוך אותו לספר.

הראיתי את התסריט למפיקה כריסטינה אברק, והיא אמרה שאנחנו חייבים לעשות את הסרט הזה, זה נראה קשה ומורכב אבל עשינו אותו בסוף.

ש:מה מידת התחקיר שהיית צריך לעשות, כיון שהרקע שלך הוא עשייה דוקומנטרית , עד כמה הדיוק היה חשוב לך?

טאריק סלאח :העניין היה לא איסוף העובדות אלא איך להפוך את הכול לסיפור עם עלילה. החלטתי לבסס את העלילה באוניברסיטת אל אזהר היום ,אבל ליצור גם רקע היסטורי. גם היום האוניברסיטה הזאת היא המוסד החינכי המוסלמי סוני הגדול ביותר בעולם. עם מעל ל 300000 תלמידים ו 3000 מורים. ויחד עם זה המוסד די מודרני. כדי ליצור תחושה של על-זמניות ביססתי את האירועים בשנות ה-60, לפני שניתנה לנשים הזכות ללמוד בה. זה החל בשנת 1962.

ההחלטה הקשה ביותר הייתה כמה מזה יהיה סיפור מומצא. מה שעשיתי הוא שהשתמשתי בדמויות קיימות, כמו דמותו של ראש שרותי הביטחון המצרי ספווט אל שריף, שהוה מקור השראה לדמותו איברהים .

אבל כל שאר הדמויות כולן דמיוניות, כולל הדמות של השייך העיוור שמושפעת מן המשורר, האהוב עלי, אחמד פואד נגם ,שהיה אסור בבית הכלא בכל זמן שלטונם של כל נשיאי מצריים."

טאריק סלאח, במאי הסרט הוא יליד שבדיה, יוצר קולנוע, מפיק טלוויזיה , אנימטור ועיתונאי. בן לאב מצרי ואם שבדית. במשך מספר שנים היה אמן הגרפיטי החשוב ביותר בשבדיה.

סרטו "התקרית במלון הילטון נילוס" זכה בחמישה פרסי האקדמיה השבדית, בהם לסרט הטוב ביותר. טאריק סלאח גורש ממצרים והוכרז כאישיות לא רצויה, לכן "הילד מגן עדן" צולם באיסטנבול.

לסרט מספר נתונים, אפשר לומר פנינים ייחודיים –

• תפאורת הסרט – המסגד סולימנייה באיסטנבול, בו צולמה עיקר הדרמה של הסרט (כמקבילה לאוניברסיטת אל אזהר בגלל איסור כניסת הבמאי למצרים), הוא מבנה עוצמתי בזכות הארכיטקטורה המזרחית ברפיטטיביות האלמנטים – עמודים וקשתות – הלוכדים חצר מרובעת, הסוגרת התרחשויות, תרתי משמע.

• המשחק של הדמות הראשית, תאופיק בארהום, ראוי לפרסים בפני עצמו. ביטויי האיפוק של צעיר שגדל בכפר דייגים תחת עול החינוך הפטריארכלי והכובד הכלכלי, גם טבעיים למציאות וגם עוצמתיים. האיפוק "האין-סופי" והתבוני במבע פניו של הגיבור מהוויה חלק ניכר מהמתח המצטבר בסרט.

• המתח שנבנה בסרט מחשק את הצופה עד ממש בסופו. מה יעלה בגורלו של הגיבור הראשי. סודו נבנה ומפוענח כמו חלקים בפאזל. תבונה בימאית ראויה לציון.

• תמונת העולם הפוליטית במצרים הבאה לידי ביטוי בסרט, עדכנית עדיין, למרות שהבמאי שתל את הסרט במצרים בשנות ה-60. בנקודה זאת נחשף כאילו הפער בתפיסת העולם בין חברה מוסלמית סונית לבין המבט עליה מזווית התרבות המערבית. במחשבה שנייה "כאילו הפער". למדיניות ממשלות במערב ובמזרח ורסטיליות תמידית, שכדאי להרהר בה.

לפניכם טעימה מאווירת הסרט ואשר מבטיחה איכויותיו.