צפינו בסרט 'עיד' – סרט באורך מלא ראשון בדואי. למרות היותנו מעורים באוכלוסיות מגוונות בארץ, צפינו בסרט ותמהנו כיצד באותה ארץ, מאפיניים לא רק שונים, אלא גם מפתיעים.

הסרט לכד אותנו בשקט הפנימי שלו – גם של הגיבורים וגם בזמן הקולנועי שלו, למרות דרמות אישיות ובינאישיות. הביטוי המובהק של השקט הוא האיפוק – מתי לומר ומתי להגיב. זאת תרבות פנימית, וכה שונה מהמערב. ואחד הביטויים הבולטים ל'שקט הפנימי' היה השקט המאופק של הקהל בסוף הסרט. עבורי היה זה סממן של – להצליח לחדור. הקהל המשיך מומנטום הסרט גם אחרי סיומו.

די מיד אחרי הצפייה בסרט כתבתי כמה מילים מחמיאות לשלומי אלקבץ, מפיק הסרט. הכרות רבת שנים בינינו גרמה לי לשמוח גם על עשייה זאת של אלקבץ. הוא הציע לשוחח עם יובל אהרוני, התסריטאי. וזה סיפורו –

שני העוסקים בתיאטרון החיים ברהט – יוסף אבו מדיעם, הבמאי של הסרט, וקאיד אבולטיף, פנו לאהרוני, בהיותם גם תלמידים שלו בכתיבת תסריטים. הם התקשו לכתוב תסריט ראוי לסרט. פנו אליו ולמרות הקושי להבין לעומק "תרבות בה אינך חי ואינךמכיר", את התרבות הבדואית, אחרי 9 חודשים שאהרוני ביקר ברהט ושוחח עמוקות עם שתי המשפחות של הפונים אליו, יצא סיפור מעשה כתוב לסרט. כדברי אהרוני, "כך הכיר עולם שלא הכיר".

סיפור הסרט מבוסס על מציאות שקרתה בפועל ברהט וגם על הצגת תיאטרון שהעלו ברהט בעקבותיה. נתון תרבותי משמח מאד הקורה ברהט – יש בה שלוש תיאטרות.

אהרוני הדגיש שההקרנה הראשונה של סרט בוצעה ברהט. כמובן. והתוצאה הייתה מאד מרגשת את כל הנוכחים – המבצעים והקהל. לא התפלאתי לשמיעת משפט זה של אהרוני – בסרט הצליחו להציף  מאפיני תרבות כפי שבאים לידי ביטוי במציאות, מבוגרים וצעירים, מנהגים, מסורת כמו מעולם אחר, במרחק שעה-שעתיים מהמרכז – פלנטה אחרת. מצד אחד ייחוד תרבותי, ומאידך הקשיים של צעירים בדויים משכילים החיים ליד ובתוך העולם המודרני הליברלי.

עם כל הסטיגמות על הקורה בחיי הכפרים הבדואים בדרום הארץ, העדינות והשקט אינם מרפים, כמשל מפי אהרוני – 'כעץ יציב שהשורשים כל הזמו זזים'.

ועוד סיפור – מהו זמן קולנועי בארץ – עברו 7 שנים מהמפגש הראשון עם יוזמי הסרט ועד יציאתו של הסרט לאקרנים…

גם מפתיע וגם נוגע ללב כיצד הגיבור הראשי מנסה ליצור במגבלות חייו – חייב לפרנס את עצמו את משפחתו, וכבול למסורת כאשר בחירת ליבו אינה בחירתו החופשית. ולמרות זאת, המרגש ביותר שכל אשר קורה לו ולבת זוגתו שבחרו לו, עם כל הדרמות הפנימיות, הן נשארות בעיקר כהד פנימי,  לעיתים מורכב, אבל בין קירות המסורת.

שני השחקנים הראשיים – שאדי מרעי, הגבר, והישאם סלימאן, בת זוגתו, בחירת משפחות שני בני הזוג – מרשימים בבניית משחק פנים וחוץ עטוף בעיקר מופנם, עדין בל מבעבע. מבע פניה של הישאם סלימאן הוא עיקר משחקה. יוצא דופן באיכויותיו

ביחד, הזוג הצעיר החל בtango זוגי מרשים וכמו בלתי אפשרי בעיניים מערביות, ובכל זאת והצליחו לחדור זה אל זו וזו אל זה מתוך הבנת הזולת עד תרומה מהותית של כל אחד לבת/בן הזוג.

התסריט חכם במה שלא נאמר ורק נצפה. כך הצליח יובל אהרוני לגרות, להוביל ולהוציא משחק מרשים כמעט מכל הגיבורים בסרט, בעיקר משני השחקנים הראשיים. בתשעת החודשים שביקר וספג מהקשבה לבני הדיאלוג שלו ברהט, הצליח אהרוני לתמצת ניואנסים של חיים של כפר בדואי בדרום.

הבימוי רווי ניואנסים של אמירה – אפשר להביע במילים, במבע, בתנועת יד – יוסף אבו מדיעם הצליח ברגישות גדולה להפעיל את שחקניו וליצור 'סרט קטן – גדול..

מחמאה גדולה מגיעה גם לחברה הבדואית ברהט, שעם כל מורכבותה ומקומה בחברה הישראלית, היא מצליחה לפעול במיטב האפשרויות. נכון שהמסורת היא 'חומות', ולמרות זאת בתמרוני החיים הם מצליחים לחיות אותם בצורה מכובדת עם כל הקשיים הבלתי אפשריים לעיתים.

יש לראות סרט קטן-גדול זה גם כדי ללמוד, ולו משהו, על החיים ומורכבותם, בהצלחה לכבדם למרות הכול.

*הסרט נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל רוטרדם בהולנד בסוף החודש.

* הסרט ישתתף בפסטיבל רוטרדם במסגרת קטגוריית סרטי ביכורים. רוטרדם, אחד מהפסטיבלים היוקרתיים והמשפיעים ביותר בתחום הקולנוע העולמי, שייערך השנה בסוף ינואר 2025 בהולנד. הפסטיבל המתקיים מאז 1972, חוגג השנה את מהדורתו ה-53. הפסטיבל מוכר במיוחד בזכות התמיכה בקולנוע עצמאי, מקורי וחדשני מרחבי העולם, והוא מושך אליו אלפי יוצרים, שחקנים, מבקרים וחובבי קולנוע מדי שנה. בכל מהדורה משתתפים למעלה מ-200 סרטים ממגוון מדינות, כולל הפקות קולנועיות ראשונות בקטגוריית “סרט ראשון”, אשר מעניקה במה מיוחדת לקולות חדשים ומבטיחים בתעשיית הקולנוע.

שאדי מרעי
شادي مرعي

הישאם סלימאן
هشام سليمان

אשרף ברהום
اشرف برهوم

אנג'אם חליל
انغام خليل

ענת חדיד
عنات حديد

בימוי: יוסף אבו מדיעם
اخراج: يوسف ابو مديعم

תסריט: יובל אהרוני
سيناريست: يوڤال أهروني

צילום: עידן ששון
مصور: عيدان سسون

עריכה: גיא נמש
مونتاج: چاي نمش

ליהוק: לימור שמילה
اختيار ممثلين: ليمور شميلا.

עיצוב אמנותי: בשאר חוסיין
تصميم فني: بشار حسين

עיצוב תלבושות: רונה דורון
تصميم ازياء: رونا دورون

איפור: קירה אהרונוביץ'
مكياج: كيرا أهرونوفيتش

מוסיקה מקורית: חביב שחאדה
موسيقى اصلية: حبيب شحادة

עיצוב פס קול ומיקס: ניל גיבס
هندسة صوت وميكساج: نيل چيبس

עיצוב תמונה: אסף ארביב, אהרון פאר
تصميم صورة: أساف أرڤيڤ، أهرون بإر

מנהלת הפצה: לירון אדרי.
مسؤولة توزيع: ليرون ادري.

מפיקים: שלומי אלקבץ, חגי ארד, גלית כחלון, אלעד פלג.
منتجين: شلومي إلكابتس، حاچاي أراد، چاليت كاحلون، إلعاد بيلچ.

מפיק אחראי: אהרון פאר
منتج مسؤول: أهرون بإر.