שמעו סיפור – לפני 5 שנים אינגה פון שטאדן, ממשפחת אצולה גרמנית, פנתה למחלקה לקולנוע ב'מכללת ספיר' לשיתוף פעולה. אבנר פיינגלרנט, שהקים מחלקה זאת ועמד בראשה  נפגש עימה. השיחה התנהלה באנגלית, כאשר אבנר חשב שאינגה גם מדברת עברית. שאל, והתשובה הייתה חיובית. הסיפור – אינגה היא בת למשפחת אצולה גרמנית, מאזור שוואביה.

משפחת אצולה, כיצד? דודה של ונדי, אימה של אינגה, קונסטנטין פון נויראט, היה אציל בעל אדמות באזור שוואביה בגרמניה, וכאשר היטלר עלה לשלטון, הוא מונה לשר החוץ של גרמניה. בהמשך, בתור בכיר באס אס, גם מילא תפקידים שונים ברייך השלישי. המשפחה ירשה את אחוזת הדוד והמשיכה לגור בה.

הדוד, בהסבר ונדי , "לא היה נאצי, אלא רק שמרן אשר האמין שחובה לציית לריבון, מרגע שהוגדר שכזה"…?!

המשטר הנאצי הלאים חלק מאדמות האחוזה כדי להקים אחד ממחנות ההשמדה. גם אחרי סוף מלחמת העולם השנייה ונדי, ביתה, אינגה, והנכדה ג'ינה, גם הן המשיכו לגור באחוזה. מערכות היחסים לאור אשר קרה בגרמניה ויתר על כך – באדמת אחוזתן – הוא הוא סיפור הסרט.

בסרט נשאלת שאלה מרכזית – איזו מסורת ניתן להקנות לדורות הבאים של התוקף? בפשטות מטריפה אומרת אינגה בסרט בנושא גבולות היכולת לחיות בחווה : "למקומות יש זכרון."

אינגה, בצעירותה, הגיעה לישראל כמתנדבת וגם למדה בפקולטה לחקלאות ברחובות. כיום, כאם חד הורית היא מגדלת את ביתה.

קוראים יקרים, לא נהרוס לכם עניין הסרט. אתם תחשפו לסרט מעניין זה, החושף כיצד שלושה דורות של נשים מרגישות, מבטאות, וכיצד הן מסוגלות לחיות עם עובדות הטרוף שגם באדמתן התרחש המודל המדיני של היטלר.

עריכת הסרט ערכה 5 שנים, כאשר בכל חודש, שבוע הצוות הגיע לחוות אינגה, כדי לצלם ולהתוודות לעובדות.

הסרט חושף יופיו של טבע האחוזה, השקט והפסטורליות שבו. הסרט חושף גם מומנטים של תרבויות שהתפתחו לכל דור, הסבתא שצמחה, גדלה וחיה כמבוגר ליד המחנה, ביתה שנפתחה למציאות שהייתה, אבל גם נפתחה לעולמות נוספים וביתה הצעירה, ג'ינה, שכל כולה בעולם החדש.

ושוב, לא נעמוד על הדיאלוגים, חושפי נפש הגיבורות והמאבקים, קורעי הלב בתוכן וביניהן לעיתים בסרט, כדי שאתם, וראים, כאשר תיצפו בסרט תהדהדו איתם בלי כל תווך זר. הסרט  הושלם וונדי, בת ה- 99 הגיעה להקרנתו בארץ במסגרת דוקאביב וגם הוזמנה לבמה ונאמה. הקשיבו בתשומת לב למילותיה כיצד החשיפה בסרט הפכה חלק מהתנהלותה:

הנושא אותו ציינו בכותרת הכתבה – 'לכל מציאות פנים כה רבות לה', מאיר בסרט שוב ושוב מורכבות אנושית מה היא, גם כאשר אתה מוערך בקבוצת 'המצורעים'. משפט אחרון זה הוא לדעתנו ליבת היצירה הקולנועי 'האחו הקטן'.

העובדה שהסרט הוא תיעוד מציאות, כל אשר נותר לנו, כצופים, בעיקר להתבונן, להקשיב ולהדהד אמיתות הגיבורות.

אל תפסידו סרט חשוב זה. הוא מוקרן בארץ מיוני השנה בסינמטקים ובמרכזי תרבות. בשנה הבאה, כאשר הגיבורה המרכזית תהיה בת 100 , הסרט יוקרן בטלויזיה הגרמנית.

 

אבנר פיינגלרנט – במאי וצלם

הגר סעד שלום – תסריטאית ומפיקה

הסרט זכה בפרס ראשון ב- 'דוקאביב 24'