מגזין "מקו ועד תרבות"

from Line to Culture – the magazine

אהבה זאת לא הייתה

סרט דוקומנטרי
איך לספר סיפור חיים בלתי אפשרי ממחנה אושוויץ במאה ה- 21 באין-חומרים?
וכאן הסיפור הנוסף הגדול – "האיך" סופר הסיפור.

הכתבה מועלית בשנית לזכרה של פולה וויינשטיין אשר מגיל 5, ובמשך מספר שנים, רצה והתחבאה בשדות תירס ובמרתפים בפולין עם אימה ואחותה. שלושתן זכו לעלות לארץ ולחיות עד גיל מופלג.

By Tami Klein

פורסם במדור- , ,

הסרט – אהבה זאת לא הייתה – הוצג לראשונה בדוקאביב בסינמטק תל אביב בתחילת ספטמבר 2020. הסרט זכה בפרס ראשון. משתי סיבות – ראשית הזווית האנושית מרבת הרגליים הבאה לידי ביטוי בסרט, ושנית האיך הצליחו לייצרו. ה"איך" בעיני גדול באותה מידה כמו הנימים האנושיים שהצליחו לדלות ולפרוש בסרט.

בגל גיוס 1000 נשים יהודיות והבאתן להשמדה באושוויץ ב-1942, גילה קצין SS נערה יפיפייה והתאהב בה. הקשר החל בשמעה אותה שרה לקבוצת קציני SS. קולה ודמותה שבו אותו. מיה צרפתי, מספרת הסיפור ובמאית הסרט, ששמע מפי מורתה לתנועה ולמשחק, מיקי מרין, וביתה של אחות אותה נערה, לא הרפתה עד שהצליחה להביאו לידי ביטוי.

הצילום בו רואים את הנערה בכותונת מהמחנה. הצלם הוא Franz Wunsch

צילום – Franz Wunsch

ובמציאות העכשווית נוספה דמות נוספת – איש אנגלי, אשר רצה לכתב רומן על אותו רומן באושוויץ פנה לאחותה של הלנה ציטרון, הגיבורה בסרט, מתוך רצון לדלות חומרים. ביתו של אותו קצין SS, היא גם אישתו של האנגלי הרוצה לכתב את הספר. המציאות תמיד עשויה להפעים בגורלות הנקשרים בזמן מן הזמנים.

הלנה ציטרון, וגם אחותה, רוזה, ניצלו בזכות אותה אהבה באושוויץ. נשות בלוק קנדה במחנה היו עדות לנרקם בין הלנה לבין הקצין פרנץ וונטש, ואף היו דמויות פעילות בסיפור זה. במשלוח בו רוזה, אחותה של הלנה ושתי בנותיה הקטנות, הוכנסו לתא גזים, הן הזעיקו את הלנה שהצליחה באמצעות פרנץ להוציא את רוזה ברגע האחרון מכבשן המוות. פרנץ לא הצליח  להציל את 2 הילדות.

החומרים שבידי מיה צרפתי היו סיפורים, חלקם מתועדים וחלקם מסופרים באזנה ו…מספר צילומים של הלנה, של פרנץ וקולז' אחד שפרנץ יצר – דמויות שניהם ביחד. אין ספק שמלאכת מחשבת, הרבה רגישות ותבונה בחומרים אלו תמכו בעשייתה של מיה צרפתי. המלאכה התפרשה על מספר שנים. המפיקים, ניר סער, בעלה של מיה צרפתי וקורט לוין, קידמו ותמכו ביצירה.

צילום – ניר סער

כיצד הצליחו ליצור תלת ממד לסיפור באושוויץ? לאחר חיפושים במספר ארצות בחו"ל, מצאו הבמאית והמפיקים שתי בחורות מאד מוכשרות בארץ, אשר יצרו קולזים מהתמונות הפיזיות שהיו בידי הבמאית ומקטים בצילומי המחנה. כך המצלמה יכלה לנוע בין חללי המקטים ולצלם תנועה בסיפור. לאחר שתצפו בסרט תודו שהמתואר במשפט הקודם יוצא דופן מעניין, יצירתי ומעורר השראה.

לסיפור בסרט במציאות הישראלית, לאחר השואה, פנים שונות – מאמפטיה ועד ביקורת קשה על ההישרדות המופלאה של הלנה באושוויץ. טבעי. אנשים שונים וזוויות להם שונות. הוסיפו פיק נוסף – בקשת ביתו של פרנץ בפני הלנה לבוא להעיד במשפט, שהתנהל בשנות ה- 70 בווינה, בו עמד להישפט פרנץ, על מעשיו ואכזריותו שבאה לידי ביטוי במחנה. החיים, מטבעם יכולים לייצר סיפורים בתוך סיפורים, מעבר לדמיון.

הבמאית מיה צרפתי. צילום – ניר סער

המציאות עולה על כל דימיון  – אנחנו ממליצים מאד לצפות בריאיון יוצא הדופן של הדמות המרכזית ואחותה מסיפור הסרט :

https://www.youtube.com/watch?v=mkQ8IaFfyGg&list=TLPQMjcwMTIwMjJX0lmk6ceq0g&index=3

** בסרט אפשר לצפות ב- YES VOD.

      btt