By Tami Klein
פורסם במדור- יהודית בר, "מבט על החיים", אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
בפעם הראשונה לאחר שצפינו בסרט – גרוסמן – הייתה הרגשה שאין בנמצא עוד אנשים כאלו, כמו דוד גרוסמן. גם אמרנו זאת בקול רם. מה בעצם חלחל בנו? ומדוע נשארנו עם אותה הרגשה?
בעיקר – הצניעות ולאחר מכן הטון – האינטימיות שבחשיפה של חיים כפי שהיו וכפי שישנם , כאשר אין ספק שנימת קולו של דוד גרוסמן היא היא המוסיקה שמלווה את הסרט.
אני ממליצה לצפות בסרט יותר מפעם אחת. מדוע? כי אולי כך יידבק בנו אותו משאב ערכי, החסר כל כך היום. והערך? מאחר שכולנו בני אדם אין צורך במסכות, בפוזות, ב- show off.
כולנו זקוקים למשאב ערכי. וכיום נשאלת השאלה, בעיקר לגבי הצעירים, כי הם הם עתידנו, היכן הוא בנמצא עבורם?
צפו בסרט גרוסמן בקישור מטה ואין לי ספק שהוא ינדב גם עבורכם מהקול הייחודי של אדם מיוחד זה.
