יצירתה האחרונה של להקת ענבל פינטו ואבשלום פולק– פוגה – אינה ניתנת לסווג – מחול? תיאטרון? וזאת גדולת יצירות הלהקה כמעט בכל עבודותיהם מזה שנים. ביצירה זאת שיתפו פעולה פינטו והמוסיקאית מאיה בלזיצמן. "פוגה" מעלה תמונות שאינן מרפות – האסטטיקה, ההפתעה בעיצוב תנועות הרוקדים, השילוב של המוסיקה המדויקת לנראה… כמעט כמו בכל יצירה של להקה מוכשרת זאת, מצליחים היוצרים להפתיע כל פעם מחדש.

היצירה בנויה מתמונות עבר "מושלמות" באופיין ואווירתן, המתפרקות בכאוס או באלימות; עולם עבר ומה קרה לו… בחלוף השנים.

השימוש במינימום אביזרים – פסנתר, זוג נעלי עקב אדומות, מסך-וילון מצויר, חלק מציור נוף של Lucas van Valckenboch (צייר פלמי מתקופת הרנסנס) להדגשת עולם ישן "מסודר" ואסטטי.

ופה ושם מעיל, צעיף, נעליים – מזכך היצירה ומאפשרת לה לרדת ל"לשד עצמותיה".

התמונות מושלמות – תנועת יד קטנה שוברת הרצף, לעיתים בחיוך ולעיתים במעברים חדים מכים; שמלות הרקדניות האדומות 3/4, של פעם,  נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה, כמו הליפסטיק האדום שחזר לאפנה לפני שנה-שנתיים והוא כה נוכח, מביע ויפה.

גדולה של יוצרים להביע מחשבות והרהורים, התייחסויות ורגשות באמצעים בודדים, המדויקים גם לקונטקסט הכללי וגם לתמונה , אותה רצו להעלות. בחירת הפסנתר העומד לבד במרכז הבמה וכל ההתרחשות התנועתית והבימתית סביבו, היא מבריקה, בעיני. הוסיפו שחקן, צביקה פישזון, שחקן מבוגר מוכשר מאד שתרומתו ליצירה – עוד נדבך מושלם להבעת הרצוי. התוספת שלו היא כמעט גאונית.

רובד נוסף לנכתב מעלה כדאי לקרא גם מה כתבו היוצרים על יצירתם – " היצירה החדשה בוחנת את גלגוליו של זיכרון דרך יצירת מניפה עשירה של תחושות, צבעים וקולות. ביצירה, שיתוף פעולה ראשון בין הכוריאוגראפית ענבל פינטו לבין הצ'לנית והזמרת הישראלית ,מאיה בלזיצמן, משחזרות שתי האמניות תמונות חיים שהיו, מאורעות שחלפו ודמויות שאבדו. הראש והרגש הופכים לזירת שימור של זכרונות כשאת החלל הריק שהותירו כל אלה, ממלאים שברי מחשבה ומעגלי תהודה ,שמציתים מחדש למשך זמן קצוב, חוויות שנשתכחו אך לא נמחקו."