מפגש בדירת המשפחה בין מירה פרלוב (אלמנתו), נעמי ויעל (בנותיו) וגליה בר אור, מנהלת ואוצרת משכן לאמנות עין חרוד, הולידו תערוכה וספר שכולננו עשוים למצוא בהם עניין רב.

// מערכת "מקו ועד תרבות"

התערוכה והספר דוד פרלוב, רישומים, תצלומים, סרטים, הופקו על-ידי משכן לאמנות עין חרוד ב-2014 במלאות עשר שנים לפטירתו של פרלוב. נקודת המוצא, שלוש שנים קודם לכן, היתה מפגש בדירת המשפחה בין מירה פרלוב (אלמנתו), נעמי ויעל (בנותיו) וגליה בר אור, מנהלת ואוצרת משכן לאמנות עין חרוד. הרישומים שהיו מוצגים על קירות הבית שכנעו את בר אור לערוך תערוכה מקפת לפרלוב, שתחבוק  את תחומי יצירתו השונים ותחשוף את עולם הציור והרישום, שהיה משמעותי עבורו.

ברור חייל, 1958, עפרונות צבעוניים על נייר

דוד פרלוב (1930-2003) נולד בריו דה-ז'נרו ומוצאו ממשפחה חרדית שמקורה בצפת. מגיל צעיר הראה עניין וכישרון בתחום הציור ובשנת 1952 עבר לפריז, שם למד ב-Ecole des Beaux Arts. אך עולם האמנות האבסטרקטי לא סיפק את פרלוב, שהתעניין בנושאים אנושיים יותר ולכן פנה אל עולם הקולנוע. סרטו הראשון משנת 1957 "דודה צ'יינה הזקנה" מציג חיבור עדין בין שני התחומים ואת ההשראה לסרט הוא קיבל מאיורים שמצא בבית בו התגורר באותה התקופה. בשנת 1958 עלה פרלוב יחד עם אשתו לארץ והחל לביים סרטים דוקומנטריים לצד סרטי עלילתיים, שבחלקם נכללים בין הסרטים המשפיעים והחשובים ביותר בקולנוע הישראלי. בין סרטיו החשובים ביותר הוא "יומן", שצילם בעצמו במהלך עשר שנים בו הוא מתעד את חייו שלו ושל בני משפחתו לצד אירועים משמעותיים מחיי מדינת ישראל. בשנת 1995 זכה פרלוב בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) למפעל חיים ובשנת 1999 זכה בפרס ישראל לקולנוע.

דוד פרלוב, מאנקין חי משדרות ז'ואאו פסואה,
תחילת שנות ה-60, עטי לבד וגירים צבעוניים על נייר

מתוך מכלול התחומים שהעסיקו את פרלוב מוּכּר בעיקר הקולנוע, וסרטיו – בראשם "בירושלים" ו"יומן" – הוצגו ונדונו וזכו להכרה בינלאומית. הציור לא הוצג ולא נדון, למרות שפרלוב ייעד את עצמו, עוד כשהיה נער בברזיל, להיות צייר. לפריז יצא במטרה ללמוד שם ציור, וגם כשפנה לקולנוע נותר הציור תחום ביטוי העונה על צורך חיוני, מובלעת של זמן ומרחב הפותחת צוהר לממדים שלא נענו בצילום ובקולנוע. פרלוב אהב ציור, הכיר ציור, הושפע מציור, ולא–פעם התוודה על תחושת הפיתוי לעזוב הכל ולחזור לצייר,להתמסר אך ורק לציור.

צוות "חפצים" ממליץ:

 בתערוכה ובספר, ההתבוננות המשולבת במגוון עולמות היצירה של פרלוב מאפשרת להבחין בווריאציות שונות של יחסי זמן ומרחב, כתב ותמונה, להתוודע לתהליכי עבודה, לטקסטים משמעותיים החוזרים בנוסחים שונים ולדימויי מפתח ומוקדי עניין. עולמותיו של פרלוב משתקפים אלה באלה או מרצדים זה בבבואתו של זה. בזמני ההווה מוטבעים צמתים של עבר – תצלומים, אובייקטים, סימנים של שפת גוף, גלויות של ציורים שאהב ורכש בחנויות של מוזיאונים, דפי עיתונים ומגזינים שעוררו אסוציאציה ביחס בין כותרת ודימוי. התערוכה והספר הם אפוא מרחב סימולטני של יצירה, ולכן שולבו בהם גם קטעי טקסט המשמיעים את קולו של פרלוב במדיה אחרים: קטעים מראיונות רדיו, הרצאות ושיחות עם תלמידיו באוניברסיטה, שיחות על ציור וצילום ותולדות האמנות.

חתונה שלי , תחילת שנות ה-60, דיו על נייר

פרלוב ביקש אסתטיקה המחוללת השהיה ומאפשרת התבוננות, משך של קשב לתנועה והשתנות בקנה–המידה של הגוף. עבודתו ברישום, בצילום ובקולנוע נמנעת מברק וירטואוזי; החריג מהותי לה והיא תמיד אניגמטית, לא פתורה, פתוחה באופן בלתי אמצעי, מתוך זמן הווה, להופעתו של הבלתי צפוי.

דוד פרלוב, כדור המוות, מתוארך 1940 אך צויר מאוחר יותר,
דיו וגירים צבעוניים על נייר

כמו בסרטיו, גם לרישומיו של פרלוב ממד יומני ואישי ומרובים בהם ציורי הדיוקן העצמי, סביבת ביתו, אירועים מתקופת ילדותו שהייתה להם השפעה על עולם דימוייו כגון דמותו של אביו שעסק לפרנסתו בקוסמות, סבו החסיד יליד צפת שעבר להתגורר בברזיל בתחילת המאה ה-20 ועוד ועוד. ציוריו ורישומיו (ונכללים גם הדפסים) אינם מהווים מקשה אחת, הם מתאפיינים בסגנונות שונים, אך כולם מיוחדים ביכולתו הנדירה של פרלוב ליצור מבע ראשוני, גולמי וישיר בצד מודעותו העמוקה למגמות התרבותיות והאמנותיות של הזמן, יכולת המשגה דקה, רגישות עצבית ונפשית ועושר פיוטי.
הקו, הכתם, המלה הכתובה, חלוקת המרחב, כל אלה משחקים תפקיד ביצירתו שהיא בין ציור לשירה, לכתיבה, שברירית כמו חיי אדם ובלתי נדלית.

אוצרת התערוכה – גליה בר אור
מעצב הספר – מיכאל גורדון

מוזיאון עין חרוד:
טלפון – 046531670
museum@einharodm.co.il
www.museumeinharod.org.il
שעות פתיחה –
א'-ה'- 9:00 – 16:30
ו' –  9:00 – 13:30
שבת – 10:00 – 16:30