By Tami Klein
פורסם במדור- אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
האנימציה כבשה מרחבים, ולא במקרה. הוויז'ואל לוכד מיידית מאחר שאינו מצריך זמן כמו קריאה לינארית. כוחה של התמונה שהיא עשויה בעת ובעונה אחת – להציג נושא, לפרשו ולעיתים גם לבטא משפט מסכם. היתרון הזה מובן, בעיקר, בעידן שקצב החיים מטקטק מהר מאד, כאשר כל רגע עשוי/עלול להיות החדש, ההיפוך, הגורלי, לעומת הרגע הקודם. כך גם האמנות, כמובן, נכבשה ע" הוויז'ואל המאויר.
בתערוכה של סרטי אנימציה במוזיאון תל אביב – 24 תמונות לשנייה – אצרה טל לניר סרטים קצרים וארוכים יותר מהעשור האחרון, ואשר לוקטו מתוך מאות רבות של סרטים מאת יוצרים ישראלים הפועלים בתחום. שימו לב, מרביתם של סרטי אנימציה אלו אינם מוזמנים או מסחריים, והם הוצגו בפסטיבלים ידועים לאנימציה בארץ וברחבי העולם. הסרטים מוקרנים במוזיאון תל אביב בשש אסופות. בכל אסופה צופים במקבץ סרטים אחרים. באתר המוזיאון תמצאו הפרוט והימים להקרנת כל אסופה.
Nothing Happens , סרטם של מיכל ואורי קרנות מוקרן במקבץ חוליות. הסרט יוצא דופן – ב"מה", ב"איך" ובאימפקט שהוא משאיר על הצופה. Nothing Happens – משאיר את הצופה מרותק ונפעם.
יצרנו קשר עם היוצרים, העובדים בחו"ל, והם נענו להשיב לשאלות מסקרנות שהתעוררו בעקבות הצפייה.
– האם הסרט נשען על טקסט, אירוע, מחשבה, דמיון?
הסרט מתכתב עם יצירות אמנות שמהוות השראה ליצירה שלנו. צילום אחד של מיקולא גניסיוק היה הניצוץ לכל הפרוייקט. Mikola Gnisyuk, The Rooks Have Arrived 1964. בעקבות הצילום התעוררו מחשבות על צפייה וקבלת אחריות, וכך נולד הקונספט.
– במספר מילים, להדיוטות, התייחסו בבקשה לטכניקה בה השתמשתם.
הרקעים מצוירים בטכניקות מעורבות של עפרון ואקריליק. האנימציה מבוימת תחילה בלייב אקשיין, כאשר כל דמות מצולמת בנפרד. לאחר מכן מתחיל תהליך של דיגיטציה ומניפולציה של החומר המצולם ואז הדפסה של הפריימים. לבסוף אנחנו מציירים על הצילם המעובד באקריליק וסורקים בחזרה למחשב. כל הדמויות משולבות ברקע בתהליך פוסט פרודקשיין די מורכב.
– המחשבות שלכם כיוצרים ואשר ליוו את יצירת הסרט.
רצינו לשבור את הנרטיב הלינארי בעזרת גישה פורמליסטית. הסרט מורכב משלושה שוטים אשר חוזרים על עצמם שוב ושוב. נקודת המבט המשתנה יוצרת תחושה מכוונת של חוסר נוחות, ובעקבותיה נוגעת בשאלה – במה אנחנו צופים ואם עלינו להמשיך בכך?
– האם יש משאב ערכי לסרט?
למרות שהמבנה הנרטיבי בסרט מעט מטושטש, אנו עדים לאירוע בו אנו לוקחים חלק ביחד עם קבוצה של אנשים – בין אם בצפייה בפאסיבית או דרך קיום ממשי של נוכחותנו באירוע. הרעיון המרכזי הוא לעורר שאלה – מה רמת האחריות שלנו, בעצם עדותנו והשתתפותנו באירוע, ואשר יכול להתפרש כטעון מצפונית ומוסרית.
– כמעט כולנו רוצים להשאיר עקבות בעשייתנו (כתרומה תרבותית) – מה עקבותיכם בעשייתכם?
היינו רוצים שיום אחד הילדים שלנו יצפו בגוף העבודות וירגישו שההורים שלהם ניסו בכל כוחם לא להיכנע לכובד החיים והצליחו להמשיך וליצור. מעבר לכך, העשייה עצמה היא עניין והיא הדרייב שמשאיר אותנו ערניים ורעבים לעוד…
– האימפקט שקיבלתם בעקבות חשיפת הסרט לקהל.
הופתענו לגלות שעל אף האופי הניסיוני של הסרט, הוא עדיין מתקשר גם לקהלים פחות מנוסים. כנראה שהאנימציה תורמת לכך. שמחנו לגלות שלסרט יש קיום גם מעבר לפסטיבלי הקולנוע. הוא הוצג במוזיאונים ובגלריות.
הרקע של אורי ומיכל קרנות מאיר הפנים השונות של יצירתם – מיכל למדה גם קולנוע באוניברסיטה תל אביב, ואורי למד מוסיקה ברימון. שניהם נפגשו בלימודי אנימציה בבצלאל.
מצאנו לנכון לא "להתפלסף" על Nothing Happens, . הסרט יוצא דופן, ומעורר מחשבות, אסוציאציות והתרגשות בעת ולאחר הצפייה. כפי שאנחנו צפינו בסרט חופשיים בהתייחסותנו לתוכנו ואיכויותיו, העדפנו שגם אתם, קוראים יקרים, תעלו התייחסויותיכם לעצמכם. לדעתנו זה גם יופיו של סרט ייחודי זה.
בודאי תשימו לב למוסיקה בסרט, בהיותה אחד האלמנטים המעניינים והחזקים בו.
מוזמנים לצפות:
מיכל ואורי קרנות – כתיבה בימוי אנימציה
אורי קרנות –מוסיקה
סופ בירץ – סאונד
ג'ולייט ויג'ה – אנימציה
מורטן אנדרסן – פוסט פרודקשיין
מארי ברו – הפקה
www.tindrum.dk
טל לניר, אוצרת התערוכה
מוזיאון תל אביב לאמנות – www.tamuseum.org.il
** תזכורת למספר כתבות שהעלינו השנה ונושאן איור בפורמטים מגוונים :
