By chayap
פורסם במדור- אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
לראות תערוכת הצילומים של הירושי סוג'מוטו דומה לראות התייחסויות רוח האדם הרואה.
לראשונה בישראל נצפית תערוכה של הצלם היפני הירושי סוג'מוטו, אמן מאד מוערך ומפורסם. בן 70, יליד טוקיו, חי מספר שנים גם במערב, למד אמנות, ארכיטקטורה ומצא ביטויו המעמיק בצילום.
המשפט שביטא באחד מהראיונות עימו – "קודם החלטה להיות אמן, אתה צריך להכיר לעומק את החיים" וזאת שאלה של זמן. רק הבא מתרבות יפנית מבין שגם פרספקטיבה של זמן היא תרומה לעומק העשייה האמנותית. מדוע הבא דווקא מיפן? כי המערב, לצערי, אימץ קצב של "אינסטנט".
התערוכה מרתקת – הנושאים, גודל הצילומים, השחור-לבן בלבד בצילומיו, ההפתעות איך והיכן צולמו הנושאים השונים, ובעיקר העובדה שהצופה "מוכה" מהחידוש. בזכות השונות יוצאת הדופן הנצפית מצילומיו, כמעט כל מחשבה והרהור של הצופה אפשריים. וזאת גם גדולתו של האמן – ביכולתו לעורר מחשבות מגוונות וגם, לדעתי, מחשבות לא-מרפות.
האזינו לקטעי הווידיאו המצורפים לרשימה זאת , בהם האמן בעיקר מדבר על מושא ונושאי צילומיו. ועוד יותר מעניין לאחר שצפיתם בתערוכה והאזנתם למילותיו של סוג'מוטו, תיווכחו על הפער בין זוויות הראייה של כל אחד מאיתנו ("המערביים") לבין תפיסת האמן על צילומיו.
כשקראתי הטכסט שהמוזיאון הציג בכניסה לתערוכה של סוג'מוטו, דוגמת "סוגימוטו מצלם את הבלתי ניתן לצילום, את מה שאין לו נראות: זמן, זיכרון, חלום, הרהור או חשיבה. הוא מפתיע את צופיו בחקירה מעמיקה של מדיום הצילום והאפשרויות הגלומות בו, תוך הדגשת התייחסותו אל הממד הפיזי והממד הרוחני של הזמן.", אמרתי בליבי – לא פשוט לנסח עומק רוחני של אמן במילים לקהל רחב. זה כמעט כמו "לתפוס רוח האדם".
אחד המבקרים כתב – "בתמונות שלו אין אנשים חיים ולא עולם של ממש, רק מזכרות שלהם". מעניין מה כל אחד מהצופים בתערוכה יאמר לעצמו, והאמירות תהיינה שונות, אני משערת, כמספר הצופים בתערוכה. ביציאה מהתערוכה כמו הוספתי נדבך חדש, מרתק על האפשרי להביע באמנות, ובמקרה זה בצילום.
סדרת צילומי "נופי-ים" ריתקה אותי במיוחד – האין ריתק אותי. חזרתי והסתכלתי שוב ושוב בצילומם. לפחות 3 פעמים. נשארתי מהופנטת ומעט מאד היה לי לאמור, כמו נבלעתי במלכודת שפרש האמן… והשתתקתי.
Hiroshi Sugimoto – Caribbean Sea, Jamaica, 1980, gelatin silver print
הירושי סוגימוטו – הים הקריבי, ג'מייקה, 1980, הדפס כסף ג'לטיני
צילום "הזאבים הנורדיים", היופי הניבט ממנו והעניין "מה זה?!" התעצמו עוד יותר כשקראתי שסוג'מוטו צילם דיורמה במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בניו יורק. (דיורמות, אלו מודלים, מקטים של סצנות טבע כפי שאנשים ביימו במוזיאוני טבע, במטרה להראות לקהל איך הטבע נראה, ומה הן סביבות החיים של החיות. אלו פוחלצים על רקע ציור קיר או טפט, המייצג את סביבת החיים של החיות המוצגות בתוך תאי זכוכית. רוב הצילומים של החיות בתערוכה זאת צולמו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בניו יורק). הפליאה התעצמה , כך שגם לצילום זה חזרתי והבטתי מספר פעמים בזכות העניין, האסטטיקה הניבטת ממנו,המחשבה של האמן מה לצלם ומאיזו סיבה :
"הגעתי לניו יורק ב-1974 וכעבור זנן מה ביקרתי במוזיאון להיסטוריה של הטבע, שם גיליתי דבר מעניין :החיות המפוחלצות שניצבו לצד תפאורות צבועות נראו מלאכותיות לגמרי. אבל כשהבטתי בהן בחטף בעין אחת בעודי עוצם את העין האחרת, הפרספקטיבה נעלמה, ולפתע הן נראו אמיתיות מאד. מצאתי דרך לראות את העולם, כפי שהמצלמה רואה אותו. לא משנה עד כמה מלאכותי הוא האובייקט, ברגע שהוא מצולם הוא הופך לממשי."
Hiroshi Sugimoto -Alaskan Wolves, 1994, gelatin silver print
הירושי סוגימוטו – זאבים אלסקיים, 1994, הדפס כסף ג'לטיני
גם הדמויות המצולמות בתערוכה, סדרת "הדיוקנאות", אף הם צולמו במוזיאונים. והיא מרתקת.
Hiroshi Sugimoto – Jane Seymour, 1999, gelatin silver print
הירושי סוגימוטו –ג'יין סימור, 1999, הדפס כסף ג'לטיני
שימו לב, ולא בכדי, סוג'מוטו בעצמו הגיע לארץ לעצב התערוכה לחלל הגלריה במוזיאון. מדוע לא בכדי? מאחר שאמן ברמתו יודע השפעתו/תרומתו של כל פרט בקונטקסט הכללי לאינטראקציה בין צילומים למבקרים בתערוכה. התערוכה מעוצבת כאשר קיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין צילומים מאותו נושא – צילומים בעלי נושא אחד אינם משיקים בצילומים מנושא אחר. ההפרדה מפנה חלל, זמן ושקט לכל נושא.
אוצרת התערוכה – רז סמירה
התערוכה בגלריה הרב-תכליתית ע"ש לילי ויואל משה אלשטיין-
הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר
