ז'יאן בירנבאום, העורך הספרותי של העיתון הצרפתי Le Monde , דן ב- 1921 בהרחבה בהשחתת השפה בספרו "האומץ של הניואנס" (עדיין לא תורגם לעברית). בירנבאום דן בהרחבה בהבחנה בגווני המילים, בדיוקן, ובקונטקסטים בהם הן באות לידי ביטוי. בעיקר בירנבאום דן בסכנה שהניואנסים נעלמים אט-אט, ו… "הופכים אילמים"

שלוש זוויות ראייה לנאמר בכותרת כתבה זאת.

האחת – המילים הן הכלי המרכזי שלנו לתקשר, להביע רגשות ותחושות, להתלבט בכתב או בקול רם, 'לבנות עולמות חדשים' –  זהו הכלי היקר ביותר שיש לאנושות לתפקד בכל! מישור.

לכן רבים מבחינים שמשהו 'לא-טוב' קרה לשפה. מבחינים ולא כל כך יודעים למקד.

המילים הפכו לקרדום וגם לגרדום. אם האמירה "חיים ומוות ביד הלשון" עומדת כיום למבחן, כמעט בכל שפה, נוכל לומר שהוסרו כל כבליה. כיום – אדם, רעיונות, עשייה – מועלים ומורדים, מומצאים ונמחקים בהבל פי מילים.

בגלל ים הנאמר והנכתב במדיות השונות כיום, כדי לבלוט על במת המילים – בכל מדיה – באמירה או בכתובין – יש להרחיק לכת. בנסיבות אלו מאבדים אט אט את הספקות, שיקול הדעת לבחון, בשקט, השימוש במילים. המילה – hesiter  בצרפתית או  hesitateבאנגלית, שאין כמוהן בעברית, מלבד התרגום הלא-מדויק "להסס", באופן טבעי מאבד יכולת להתקיים.

אם כיום כל 5 שנים!, מוגדר דור, במציאות שינויים טכנולוגיים מסחררים כה רבים, מאבדים, ורבים כבר איבדו, אחד מהמשאבים הערכיים החשובים – להתחנך על שיקול הניואנס הנכון שיש להשתמש בו למבע.

השנייה – לזווית הראיה מעלה יש נושא נוסף בעל משקל גדול מאד – בעיקר צעירים ובני גיל הביניים 'ממהרים' לתקשר בתמונות קטנות שהוכנו מבעוד מועד, "לכל האנושות" ומתרבות ללא הרף – אלו ה- emojis .

נושא הבחירה המדויקת ביותר האפשרית בבחירת המילה להגדרת הרצוי/החשוב להיאמר קרדינלית 'לפתיחת החלון המתאים באותה שעה של היום'. לדוגמא – להשיב לשאלה בemoji- בוהן מורם להסכמה, זה כמו להיות עיוור צבעים  – מה  בעצם רצית  לומר? כמובן, בוודאי, ללא ספק, מסכים, בטח, כן – ולו בין 6 בחירות מילים אלו פערי האמירה כה שונים… חישבו על העיקר הנאמר, על הניואנס, בין 'כמובן' לבין 'בטח'.

הדיוק המקסימלי האפשרי חושף מנעד כיצד בא לידי ביטוי עמדתך בהסכמתך, עוצמת הבעתך, הזדהותך עם אותה הסכמה, וכן הלאה. כאשר נבין עד כמה השימוש ב- emoji  משטח הבעתנו. ומה משמעות 'לשטח' התייחסות, כל סוג התייחסות?

הזווית השלישית, המכילה בעצם הגדרתה של כל שפה – כל שפה -היא מפה, וכמו כל מפה המצביעה מה הוא פני השטח. גם מבע הפנים,  וגם מבע הגוף הם שפות להביע התייחסויות למיניהם. גם הלבוש, וגם הסיטואציות בהן אנו בוחרים להביע הן שפה – אם כך כיצד נחשוב שתמונה מאוירת קטנה עשויה להתאים לאינסוף "מה בדיוק נרצה לומר באותה הסכמה"?

הנושא הוא שאיננו מרגישים, עדיין, עד כמה הבעותינו המילוליות משתנות מאחר שהורגלנו לשטח אותן. אקומולטורית, כלומר עם הזמן, בהצטברות של שנים השפה מאבדת 'גמישותה', עומק אפשרויותיה. אם אין לאמירה גוונים, אמירות הופכות להיות 'טוטליטריות' – הן צועקות חיוב ושלילה, בצבעי שחור ולבן.

ומה השפעתה של אותה מהפכה דיגיטלית במראת הזמן? בתהליך של לומר אמירות בשחור לבן זה כמו לאבד כלים לברוא מציאויות, ולברוא מציאויות פירוש הדבר להמציא . כדי להמציא אתה זקוק להרבה מאד פריזמות וגוונים. כיצד נבטא פריזמות מגוונות כאשר מאבדים חתיכות הפאזל לברוא אותן? ועל כך נאמר שהתשתית המדומיינת מאבדת מיכולה לדמיין. הדמיון נברא, נשען ביכולתן של מילים להקימו לחיים.

לדמיין וליצור הוא אותו דיבור פנימי, של 'היכולת להעלאת אפשרויות', במילים, בהעלאת אפשרויות שהמילים יודעות להרכיב. המפות שהמילים מסוגלות ליצור, כמעט אינסופיות., הן יכולות להיווצר רק בשק גדול של אפשרויות דמיון לחבר מראות שנוצרים ממילים.

התמונה הראשית של כתבה זאת היא פרי יצירת דמיון כה מופלא בין מחשבה על מהי בת יענה והרצון לבטא ברור חיבור בין הגדרת עמידתה של אותו עוף מוזר מראה לבין הרצון לבטא איחול, שכמובן אין לו כל קשר לבת היענה מלבד ההקשר שנוצר בדמיון היוצר/היוצרת.

נאחל לכולנו לא לאבד גווני הגוונים של אפשרויות החיבורים בין האדם, ההקשר והיכולת לחברם בגווני הגוונים המילוליים האפשריים. וכל המשתמש בגלויה זאת גם הוא ממציא מפה משלו אקטיבית או פסיבית. בשני המקרים תמונות המציאות המדומיינות כבר העשירו במציאויות לפי יכולתו של המפענח.

את הגלויה מעלה קניתי כדי לברך את נכדי לתחילת שנת הלימודים, וברור מה רציתי בפועל לומר להם. באותה גלויה השתמשתי גם לברך חברים לשנה החדשה. הפענוחים שקיבלתי מכל חבר היה מפליא ומעניין כאחד. עולמות/מציאויות כל אחד נפרשו במילים של כל אחד מהם בתשובותיהם אלי. אמרתי בליבי – 'יופיו של דמיון יוצר הגלויה 'הוליד' מפות חדשות כה מעניינות וכה מגוונות.'

 

קוראים יקרים, מממליצה לקרא הטקסט בקישור מטה. יש רק לציין בקשת תרגום לאנגלית, אם הצרפתית לא בפיכם.-