הקיפודים בסיביר היה להם מאד קר וכדי להיטיב עם עצמם, להתחמם מעט, החליטו להתכרבל זה עם זה, להצטופף, כדי שחום גוף סה"כ הקיפודים יהווה מקור החום …אבל, הקוצים פצעו, ואז החליט להתרחק זה מזה, אבל אז סבלו מאד מקור ושוב התקרבו. בסופו של דבר החליטו הקיפודים שמוטב לסבול מפציעות קוצי חבריהם מאשר למות מקור.

והנמשל? מוטב לכאוב קשיים ביחד, בארץ ישראל, מאשר פזורים בעולם ולכאוב קשיים הרבה יותר גדולים, לעיתים סופניים. מוטב פגיעות בני עמך מפגיעות מעמים אחרים, לעיתים ללא רחמים, מוטב "החום" של הקרובים לך מ"הקור" הממית שבחוץ.

משל הקיפודים הוא ללא ספק יפה מעצם העובדה שכה ממחיש יחסיות מהי, בעיקר בראותה תחת זכוכית מגדלת.

עוד על דילמת הקיפודים – גם הפילוסוף הגרמני שופנהאור וגם פרויד עסקו בנושא כמשל ונמשל בהוויית הפרט והחברה.

מעניינת העובדה – כמו ב"כיסאות מוזיקליים" – למשל הקיפודים ורסיות שונות, כל אחד עפ"י קישוטיו הסיפוריים. לדוגמא באחת הוורסיות הסיפור קצת שונה – אינו מתרחש בסיביר, אלא בכדור הארץ, בו, בגלל הקור, החלו חיות למות, לכן הנמשל אינו משאיר ספק מה אמור להיות. בוורסיה פילוסופית או פסיכולוגית, ההתקרבות יכולה להיות חלקית, אפשר "להחליף קיפודים בצבים", למרות שחום גופו של הצב, קשה להרגישו דרך מעטה ביתו…