זאת תקופה שאני קוראת רק ספרים אם הם על תקן של ספר מרתק, אחרת אין לי אורך רוח, וחבל, אבל זה מה שיש, מזה לפחות שנתיים. חברה, היודעת עובדה זאת הציעה לי לקרא את הספר "יוצאים לגנוב סוסים". לאחר שצפתה בסרט המבוסס על הספר בפסטיבל הסרטים בחיפה, חזרה לקרא אותו שוב בהתרגשות. הספר יצא בעברית ב- 2010, ולא ידעתי עליו. החלטתי להמליץ עליו מתוך מחשבה שבודאי רבים נוספים, כמוני, לא קראו אותו וחבל. 

חברים, כל ניתוח ספרותי עשוי או בטעות להכשיל המתח בו, או לגרום לכם לא לקרא אותו, לכן הפעם החלטתי "לא להתפלסף עליו". אבל לקרא הספר אני מבטיחה לכם חוויה יוצאת דופן – החושים, התחושות והרגשות, ההתייחסויות

האנושיות, מראות הדמיון – כולם יאחזו בכם ולא ירפו. זאת כתיבה יוצאת דופן

של סופר נורווגי.

פר פרטרסון כתב בספרו זה סימפוניה, כדברי הביקורת. הוא נחשב לאחד הסופרים הטובים, הקלסיים, בנורווגיה. "יוצאים לגנוב סוסים", ספרו השישי, זיכה אותו במספר פרסים יוקרתיים בנורווגיה.

""זה מה שאמר כשעמד בפתח הבקתה שבה התגוררתי עם אבי באותו קיץ. הייתי בן חמש עשרה. זה היה בשנת 1948, באחד הימים הראשונים של יולי. זו היתה אמורה להיות חופשה רגילה, זמן איכות שמבלים יחד אב ובנו על גדות הנהר, הרחק משאון העיר ומזיכרונות המלחמה. ואמנם, עד לבוקר שבו הזמין יון את טרונד להרפתקה שובבה, "לגנוב סוסים", נראה שהיא אכן כזו. אלא שהמשכו של אותו יום חושף טרגדיה קשה שספגה משפחתו של יון, והקיץ מגיע לנקודת מפנה שטרונד מבין בהדרגה, שלב אחרי שלב. יוצאים לגנוב סוסים הוא ספר שמתחיל בסיום. כעת טרונד בן 67 והוא מתגורר בבקתה מבודדת במזרח נורווגיה, איתן בדעתו להעביר את שנותיו האחרונות כשהוא ספון בשלוות הטבע. מפגש מקרי עם שכנו היחיד מציף אותו בזיכרונות ומאלץ אותו לשחזר את הכאב, את האובדן ואת ההתפכחות שהיו מנת חלקו באותו קיץ גורלי." (עמ' 20)

השפה, הדימויים, הרמזים, תיאורי הנוף, רגישות התייחסויות האנושיות, המוקדם והמאוחר הרוקדים מעין מחול מתוזמן היטב, המתח המצטבר, כקורא אינך יודע מה בדיוק אתה קורא – רומן, נובלה, סיפור מתח, שירה בפרוזה. האמינו לי שאיני מגזימה.

"איזה מין הרגשה זו לאבד את החיים בגיל צעיר כל כך. לאבד את החיים, כאילו החזקת ביצה בידך, ופתאום היא החליקה, נפלה ארצה והתנפצה. וידעתי שלא יתכן שמרגישים משהו בכלל, מי שמת- מת. אבל בשבריר השנייה הזה שלפני; אם אתה מבין שהכל נגמר, איזה מין הרגשה זאת. היה שם פתח צר, כמו דלת קצת-קצת פתוחה, וניסיתי להידחק לתוכו משום שרציתי להיכנס, ואור זהוב עלה מפס השמש כנגד העפעפיים שלי, ולפתע החלקתי פנימה, וללא שום ספק הייתי בפנים כהרף עין, והדבר לא הפחיד אותי בכלל, רק הייתי עצוב והשתוממתי על הדממה ששררה בכול" (עמ' 27)

"מה שאני עושה, ועל כך מעולם לא סיפרתי לאיש, בכל פעם שאני צריך לעשות משהו שחורג ממשימות היומיום, אני עוצם את העיניים ומדמיין לעצמי כיצד אבי היה עושה זאת או כיצד ראיתי אותו עושה זאת, ואחר כך אני מחקה את התנועות שלו עד שאני נכנס לקצב הנכון והמשימה נפרשת לפני ומתבהרת." (עמ'71)

לקחתי עימי מהספר הארת האב –"אתה בעצמך מחליט מתי יכאב לך" – החוזרת גם בפי הבן – "והרי אנחנו  בעצמנו מחליטים מתי יכאב לנו". המשפט חוזר בספר כחוט השני כהארת חוכמה גדולה מאד, בעיני.

                                                               —————————–

חברים, שימו לב, יצא לאחרונה גם סרט המבוסס על הספר וכדאי מאד לעקוב כדי לצפות בו. הסרט, בבימוי של הנס פטר מולנד. בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה,הוא הוקרן. לא הספקתי לצפות בו, אבל הביקורות היללו אותו :

"יוצאים לגנוב סוסים" מבוסס על רב-המכר של פר פטרסון ומגיש דרמה סוחפת, מלוטשת ונוגה על אהבה, חרטה, והמטען של העבר. סרטו של הנס פטר מולנד, גדול במאי נורבגיה, נהנה מהופעה מרגשת של סטלן סקארסגארד ומצילומי נוף  מרחיבים ביופיים." 

הסרט מועמד עתה כסרט נורווגי לאוסקר.
בריאיון שפר פטרסון נתן לוואלה תרבות לקראת הקרנת הסרט בפסטיבל הסרטים, פטרסון נשאל וענה :
"הספרים שלי מלאים בכאב, כי אני יודע שיש בעולם המון כאב. עם זאת, אני לא אדם פסימי".

הוצאת כתר – www.keter-books.co.il