הספר מאיר את שנות ה-30 המרתקות של המאה הקודמת במרחב המזרח התיכון – עיראק, בגדד- ערבים מוסלמים, שיעים וסונים, יהודים, אנגלים. תרבויות שונות במרקם חיים, אשר התנהל ״בסיר לחץ״, בזמן שכל התבניות המסורתיות- תרבותיות עומדות בפתחו של השינוי שהביא עימו המודרניזם למזרח.

סמי מיכאל שהכיר מקרוב החיים בבגדד בתקופה זאת, מצליח לתאר לפרטי פרטים נופים ולבוש, קודים תרבותיים ואף מזג אוויר ולהעמיק במערכות היחסים הסבוכים באוכלוסייה המבוססת על רבדים סוציו תרבותיים כלכליים כה מגוונים. המרקם העדין בין מוסלמים ליהודים, שהוא כה שביר; האנגלים, אדוני המרחב אבל גם מתערים בו בנישואים מעורבים ונושאים בתוצאות; סונים ושיעים במלחמות המעמקים בניהם, והיהודים המנסים ומוצאים שביל דו קיום עדין ומורכב בהליכה לעיתים על חבל דק.

המעמד הסוציו אקונומי, הקובע גורלות חיי אדם מועלה על נס בספר. מפתיעה העובדה שגם בקהילה היהודית מתנהל אותו שבר אנושי והוא מלווה את עיקר העלילה – באמפטיה גדולה ובכאב צורב.

לא במקרה איני מתייחסת לעלילה, מאחר שחשיפתה תפגע במתח המחזיק את בניינה. שני נושאים מרכזיים מרתקים בעלילת הספר – יכולתו של סמי מיכאל להעמיק ברגשות גיבוריו ולפרוט עליהם במנגינה ״מתוקה״ וצורבת, והשני הוא יכולת לבנות מתח תמידי ומרתק במילה או במשפט קצר. אין ספק שסמי מיכאל חונן ביכולות כתיבה של רומן. עד דפי הספר האחרונים ממש, אין הקורא מדמיין את תפנית העלילה.

                                       עטיפת הספר. צילום: רחל יונה מיכאל. עיצוב: אמרי זרטל

הפרוזה בספר זה לעיתים נדמית לשירה.

"שפתיה של אלמאסה נפערו כשהגתה את האותיות. גון ארגמני הציף את פניה ואש ניצתה בעיניה. היא הזדקפה בישיבתה והעיפרון נשר במין אצבעותיה. מבטו של כמאל רותק אל פניה. מעולם לא ראה אותה כה אדומה, לחייה היו כרימון שפולח לשניים. אש סוערת מושכת אותו לזנק אל להבותיה. דומה כי אפילו תלתליה זמזמו. לשונו דבקה לחכו. בלבו שנה, אני אוהב אותך. שתי זרועותיו נשמטו וצנחו."
עמ׳ 185.

זהו סוג של כתיבה הזורמת כמו מעצמה.
הספר נכתב בשנים האחרונות; זהו סיפרו האחרון של סמי מיכאל שהוא כיום קרוב לגיל 90 (נולד בבגדד ב-1926), לכן כה מפתיעה יכולתו לתאר נבכי נפש כאדם צעיר וגם להעמיד דמויות במגוון פניהן.

"הלב שלך הוא לא ברז שאתה פותח וסוגר מתי שבא לך. אצלנו ממשיכים לאהוב גם כשאין תקווה. אפילו עד הקבר. אתה סיפרת לי על המשורר ההונגרי שאמר שהוא זוכר רק אישה אחת למרות שהם אפילו לא שכבו."
עמ׳ 207.

צוות "חפצים" ממליץ:

גם תפישת עולם המועלית בספר חדה כתער, לדוגמא –
"כולנו זאבים. הטבע יצר אותנו זאבים אבל עם שכל. כלומר זן שמסוגל להביא את האכזריות לכדי אמנות. האדם הוא טורף מושלם. אין בעלי חיים שמחסלים את בני מינם באמצעים משוכללים כמו האדם. אתה סופר, שלום, ומשתמש במילים גבוהות. אתה נסחף בראייה שלך. לטורפים אין מוסר. הם כולם טמאים, וזה לא משנה אם מדברים על גורילה, על גבר או על אישה."
עמ׳ 120.

"נרגשת התרוממה אלמאסה על ברכיה, ורגע ארוך התרכזה כדי לנסח היטב את השאלה שתצדיק את עקשנותה. "כל השנים שלך בכיתות עם מורים, בגדאד ואולי חוץ לארץ, וספרים ועוד ספרים, כל אלה ישנו אותך? יעשו ממך אדם אחר? זאת אומרת, חכם גדול, כמו אני לא יודעת מי, או אדם טוב יותר?"
עמ׳ 196.

"אני חושב שאם רשעים לומדים יותר הם נעשים רשעים יעילים יותר. הרשע מצליח לשכלל את הדברים הרעים שלו לרעים עוד יותר."
עמ׳ 197.