By Tami Klein
פורסם במדור- ספרים, "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
מתוך ספרו של ו' פ' לינץ', 'סיפור המסע של משלחת ארצות הברית לנהר הירדן וים המלח, 1849; ללא ציון שם האמן
לרגל צאת הספר 'פני ים המלח: המסעות לחקר המקום הנמוך בעולם' מאת חיים גורן, הוצאת איתי בחור.
זהו ספר יוצא דופן לא רק בעניין הרב של המחקר המפורט בו. ראו את הספר גם כספר אמנות לתקופה המתוארת בו, ועל כך ברכות.
כתב – איתי בחור
ים המלח הוא פלא טבע כל כך קרוב אלינו והוא הולך ונעלם. גם חוקריו נמוגו ונשכחו; הם כוסו באבק הזמן ושקעו ואבדו…
הספר 'פני ים המלח' מכפר על ההזנחה ההיסטורית הזאת ומביא את הפנים האנושיים של ים המלח ותגליותיו; הוא מחזיר לתודעה את הנוסעים החוקרים ואת סיפורי גילוייהם והרפתקאותיהם, ומנציח אותם בדייקנות מדעית ובגישה אנושית מלאת אמפטיה וביקורת גם יחד. מדענים, הרפתקנים, מרגלים ומאמינים אלה מדדו את האזור, מיפו אותו ואספו מידע למען ארצותיהם. שלושה מהם מתו במהלך מסעם. רבים מהם הוכשרו בציור ולפחות חמישה היו ציירים נודעים (בהם דיוויד וילקי, צייר הפורטרטים של בית המלוכה הבריטי והרוזן לאון דה לבורד, לימים האוצר של מוזיאון הלובר בצרפת); עשרות מעבודותיהם, שנשחקו בשיני הזמן, שוקמו במיוחד לצורכי הספר הזה והן מפארות את דפיו.
אחת הפרשות המרתקות המובאות בספר היא כיצד התגלה, שפני ים המלח נמוכים מפני הימים האחרים; את עיקריה נביא כאן:
ב-1837 ירדו שני הרפתקנים נואשים לחופו של ים המלח ושטו על מימיו. שניהם נבדלו מרוב הנוסעים שפקדו באותם ימים את האזור, בכך שלא היו אנשי אקדמיה ולא חוקרים מובהקים.
המבוגר מבין השניים היה ויליאם ג'ורג' ביק, קצין אנגלי שבור בגוף ונפש בעקבות שנות שירות ארוכות בצבא הפרסי. לאחר צאתו לגמלאות, חולה מאוד, ממורמר ומאוכזב מחייו וממעסיקיו הקודמים (השאה הפרסי ובנו), שב למולדתו אך לא מצא בה את מקומו ויצא למסע ארוך בקווקז. מזג האוויר הנעים בטביליסי ואולי גם הכנסת האורחים החמה של תושביה מצאו חן בעיניו והוא שהה בה תקופה ארוכה.
ההרפתקן הצעיר היה ג'ורג' הנרי מור, בן מפונק למשפחת אצולה אירית-קתולית, כותב וצייר מוכשר, שזנח את כישרונותיו אלה. הוא נשר מלימודי משפטים וכבן-טובים טיפוסי בילה את זמנו בבזבוז כספי משפחתו במשחקי קלפים, ברכיבה ובהימורים על סוסים. לבסוף התאהב באישה נשואה. הרומן הלא אפשרי והלא מכובד העלה את חמתה של אימו האהובה והשתלטנית, שבה היה תלוי; היא ניהלה את עסקי המשפחה, מימנה את הרפתקאותיו, דאגה לו מאוד והתעקשה לקבוע מה טוב בשבילו. כשיחסיהם של מור ואהובתו הנשואה הלכו ונמשכו, תכננה אימו להרחיק אותו ממנה עד ג'מייקה, שם אחד מקרוביה כיהן כמושל ולימים נודע כמשחרר העבדים המקומיים.
מתוך ספרו של מ' ג' מור, 'ג'נטלמן אירי ג'ורג' הנרי מור: מסעותיו, מרוציו, פועלו הפוליטי', 1913; ללא ציון שם האמן
מור לא נסע לג'מייקה אלא הפליג לאירופה ולאחר מכן יצא למסע ארוך בניסיון להתאושש מאהבתו האבודה ומאימו הרודנית. תחילה הגיע לרוסיה, אחר כך העפיל לקווקז והגיע לטביליסי ושם פגש לראשונה את ביק. מטביליסי המשיך מור לטורקיה ולאחר מכן לסוריה ולארץ ישראל. אהובתו לא הניחה לו, היא ובעלה נסעו אחריו לארץ הקודש וטיילו איתו באזור במשך שנה.
מתוך ספרו של פ' ר' צ'סני, 'הנרטיב של משלחת הפרת, שנשלחה בפקודת הממשלה הבריטית במהלך השנים 1835, 1836 ו-1837', 1868; פ' ר' צ'סני
באחד הימים, כאשר סייר בחורבות בעלבכּ שבבקעת הלבנון, פגש שוב את ביק. השניים המשיכו יחד לבירות ומשם תכנן כל אחד מהם להמשיך למקום אחר. בהגיעם לבירות שינו את תוכניותיהם והחליטו לצאת יחדיו לים המלח, להפליג על מימיו ולחקור אותו. הסיבה לשינוי בתוכניותיהם אינה ידועה; אולי בהיותם בבירות שמעו על צעיר אירי בשם כריסטופר קוסטיגן, ששנה וחצי קודם לכן מת משתיית מי ים המלח כשניסה לשוט בו ולחקור אותו, והחליטו להתחקות על עקבותיו ולהשלים את עבודתו.
השניים קנו סירה קטנה וציוד למסעם, העמיסו את הכל על סירה גדולה יותר והפליגו מבירות ליפו. משם המשיכו לירושלים, קיבלו מהמושל אישור לבצע את מחקרם, פקדו את קברו של קוסטיגן וירדו לים המלח. הם שטו, מיפו את האזור, תיעדו את תצורות הסלעים ואת הצמחייה, ובין היתר בדקו באמצעות תרמומטר פרימיטיבי את גובה מפלס פני המים. להפתעתם גילו, שפני הים "נמוכים באופן משמעותי מפני האוקיינוס".
מתוך ספרו של פ' ר' צ'סני, 'הנרטיב של משלחת הפרת, שנשלחה בפקודת הממשלה הבריטית במהלך השנים 1835, 1836 ו-1837', 1868; אסטקורט והוקינס
חשיבות עבודתם אינה מסתכמת בעצם הגילוי, שפני ים המלח נמוכים מאלה של פני הימים האחרים, אלא בכך שהבינו את משמעות התגלית שלהם. לעומתם, חוקר גרמני מכובד ונודע בזמנו, גוטהילף היינריך פון שוברט שמו, מדד יום או יומיים אחריהם את גובהו של ים המלח. הברומטר שלו הראה שפני ים המלח נמוכים מאלה של הים התיכון אך הוא שלל את האפשרות הזאת והחליט שהמכשיר שלו מקולקל.
אולי מור וביק הבינו את משמעות התגלית דווקא משום שלא היו חוקרים מובהקים ולא היו שבויים במוסכמה המדעית השגורה עד אז, לפיה בתקופות קדומות נהר הירדן זרם דרומה עד לים סוף אלא שבגלל חטאי אנשי סדום ועמורה אלוהים העניש אותו ואסר עליו לצאת עוד גבולות ים המלח. ואם בעבר הירדן זרם לים סוף הרי לא ייתכן שים המלח נמוך ממנו.
מור וביק היו רחוקים מתפיסת "הגאוגרפיה הדתית" הזאת, והאמונות המדעיות-דתיות לא היטו את פרשנות תוצאות המדידות שלהם. במידה מסוימת שוברט מקביל לקולומבוס, שגילה את אמריקה אך לא הבין את תגליתו וחשב שהגיע להודו ואילו מור וביק מקבילים לאמריגו וספוצ'י, שהבין שזו יבשת חדשה; לא בכדי אמריקה נקראת על שמו.
לאחר שמור וביק פרסמו את תגליתם, שוברט ניסה "לתקן לאחור" את טעותו ההיסטורית וטען, שכבר למחרת המדידה שלו הבין שלא הייתה בעיה במכשיר. מלא קנאה ורוגז ניהל קרב-מאסף אקדמי מעל גבי העיתונות בניסיון להציל את יוקרתו ולנכס לעצמו זכות ראשונים על התגלית. מור וביק כלל לא התייחסו אליו ולא הגיבו לטענותיו. ביק התחתן, עבר לאיטליה וגידל עשרה ילדים. מור חזר לאירלנד, שרף את רוב היומנים שכתב בשנות מסעותיו, טיפח סוסי מרוץ ושב להמר ולהשתתף במרוצי סוסים. באחת התחרויות, שבה רכב על סוסו 'קורונה', ניצח וזכה בפרס כספי עצום. בכסף זה קנה מטען גדול של חיטה מאמריקה ומימן את הובלתה לאירלנד כדי להאכיל את בני עמו בתקופת הרעב הגדול. לימים נכנס לפוליטיקה. כעבור שנים המחתרת האירית שרפה את ביתו ועד היום במסבאות אירלנד מספרים, שבשרפה עלו באש כמה ממגילות ים המלח ומלחשים שהייתה לו אישה מצרייה…
הערה: התמונות שבכתבה נלקחו מתוך הספר 'פני ים המלח': המסעות לחקר המקום הנמוך בעולם'; הן עברו רסטורציה והזכויות עליהן שמורות להוצאה לאור.
המלצה חמה – הספר – פני ים המלח – הוא מתנה אשר תכבד את המקבל והמעניק כאחד.
שימו לב : את הספר אפשר לרכוש באתר ההוצאה –
איתי בחור – סופר ומו"ל. מתמחה בספרות עיון ובספרות יפה לא בדיונית. מספריו: 'פעמון סדוק' (על העלייה הראשונה וזכרון יעקב), 'סתיו בטביליסי' (עם חדוה רוקח, על המסע בעקבות גילוי התרבות הגאורגית), 'אפס אחוז' (סיפורו של חייל שנפצע בתאונת אימונים).
