"אתה יודע שאיני ממציאה כלום. אתה יודע שאני לא משקרת אף פעם, לעולם.  אני לא יוצרת ספרות, אני יוצרת ספרים. אתה מבין?" אומרת Marguerite Duras, הסופרת, לאהובה, יאן אנדראה."

במשפט מעלה נמצא המפתח לספר יוצא דופן, אמילי ל'. יש רגעים בספר מפתיעים באיכות ועומק האמירות, ויש כאלה מורכבים כמורכבות הנפשית של הכותבת. אין ספק שהתרגום של רמה איילון הוא כה מוצלח שצלח העברת פיתולי כתיבתה של דיראס, המשקפים גם את טשטוש התחומים בין מציאות להתרשמות ולעיבוד חושיה. גם משפט מעלה אכן מורכב, למרות שהוא מאיר סגנון כתיבתה של דיראס.

כתיבתה של מרגריט דיראס חוצה גבולות מציאותה, מערכות יחסיה עם אהובה  ("אתה אומר…") תמונות מדומיינות או הזויות, המשקפות דמיונה, נפשה ומציאותה.

אין ספק שבספר זה, בשונה מיצירותיה המפורסמות האחרות, דוגמת "המאהב", "הירושימה אהובתי", "ליידי ל' " מזוקק בנושא חציית הגבולות, ובלי התנצלות, 'אני כותבת ברצף התמונות העולות גם לנגד עיני וגם לנגד מראות נפשי ודמיוני'. לא קל, אבל מרתק.  תמונות חוצות גבולות המציאות קורה לכולנו באופן טבעי כאשר הדמיון, רוחנו או נפשנו, מעלים תמונות "מדברות", רק תשומת לבנו אינה מופנית לנושא.

שלושה סיפורי אהבה בספר מסופרים ומשקפים האפשרי בחיי בני אדם.

תוכנו של הספר לא נפרט, בהיותו חוט השני התומך את הספר. אבל גילוי אחד אספר לכם, קוראים יקרים. קרוב לסוף הספר סוקרנתי לקרא אחרית דבר שכתבה המתרגמת מצרפתית, רמה איילון. היא האירה עבורי את הספר בפרטי חייה של הסופרת ובייחודם מפרספקטיבה של הכרות מעמיקה ביצירותיה של דיראס. לא לפסוח על אחרית דבר של רמה איילון. אמרתי ביני לבין עצמי האם להמליץ לקרא אותה 'אחרית דבר' טרם קריאת הספר… לשיפוטכם.

שימו לב לתובנה מאד משמעותית, אותה קיבלתי מטקסט רמה איילון – "אצל דיראס קיים הבדל בין להביט – regarder , לבין לראות – voir. לעיתים קרובות המבט לא יודע לראות. וכך אומרת המספרת לבן לווייתה: "אני לא יודעת אם האהבה היא רגש. לפעמים נדמה לי שלאהוב פירושו לראות. לראות אותך." משפט לתשומת לב לא קטנה…

המשך ההארה של רמה איילון – "הספר מלא ברגעי התבוננות – החוצה ופנימה – המלווים בשתיקה. המבט מנחה את הכתיבה, שהיא דיבור, והדיבור רצוף שתיקות. מרגריט דיראס כותבת בנושא זה בספרה "זה הכול" –  "לכתוב זה לשתוק ולדבר בעת ובעונה אחת."

עם כל 'הקושי', אם ישנו, לקרא את הספר 'ליידי ל', כל אשר יצליח לקראו, ירוויח רבות, כולל בהבחנות שיתווספו לו. לדוגמא –  "אתה שואל אם זה גורלם של סיפורים מסוימים. ….אני אומרת מה שאני יודעת, שיש סיפורים חמקמקים, שעשויים מרצף של מצבים שאין ביניהם קשר." 

או – "ולך, לך חסרה הסתירה הזאת, להיות בתוך אהבה שממלאת את כל צרכייך, ובד בבד לקרא לעזרתה של אהבה אחרת."

ועוד פרט חשוב, עליו כבר כתבנו בעבר – "ספריית רות" ייחודית באריזת הספרים אותם היא מוציאה לאור. כריכה 'של פעם' שנעים להחזיק ביד. יחס אהבה של ממש על מהו ספר, המוצר הפיזי, כתכשיט תרבותי.

ספרו של בורחס, הסופר הארגנטינאי, "גן השבילים המתפצלים", עמד לנגד עיני מספר פעמים לאורך קריאת הספר – אכן בעת ובעונה אחת, כל אחד מאיתנו יכול היה להיות בשבילים מקבילים ושונים במהותם. בעיני גם נתון זה הוא אחת מחידות הקסם שבחיים. מרגריט דיראס מציפה קסם זה ומתמודדת עימו.