הביקור במבנה החדש של הספרייה הלאומית בירושלים הוא ללא ספק מרטיט התרגשות – המחשבה, הרעיונות וביצועם – כיצד צריך להיבנות המשכן בו מופקדים אוצרות רוח של העם היהודי, וכיצד הם צריכים לבוא לידי ביטוי לכל הרוצה לפגוש, לעיין וללמוד אותם ועליהם.

* "הסיפור של הספרייה הלאומית מתחיל אי שם בשנת 1872, כשמודעה קטנה בעיתון 'החבצלת' שבישוב היהודי הישן מבקשת: ״לכונן בית ספרים לאומי… למשמרת לדורות עולם״ עוד לפני קום המדינה, עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון. בשנים אלו, קמות תנועות לאומיות בעולם כמו פטריות אחרי הגשם, ובעקבותיהן מתעוררת גם התנועה הציונית, שמבינה כבר אז, שיש קשר חזק ומחייב בין קיומו של העם היהודי לבין שמירת אוצרות הרוח שלו. ועל כן, קוראת להקמת בית ספרים לאומי. ספריות קמו בעקבות כך בירושלים אך אבן היסוד המשמעותית שיצרה את מה שאנו קוראים לה היום- הספרייה הלאומית – התחילה בכלל אי שם בפולין, ע״י רופא שיניים העונה לשם – יוסף חזנוביץ׳. חזנוביץ׳ היה אספן ספרים, הוא שלח מכתבים לאישים יהודים חשובים על מנת לעניין אותם ברעיון הספרייה ואפילו בתור רופא, כשהיה מגיע לבית מטופל היה מבקש ספר תמורת הטיפול ומוותר על התשלום. את האוסף המכובד שלו, שכלל 20,000 ספרים בעברית, שלח חזנוביץ׳ לישראל והם היוו את אבן היסוד להקמת הספרייה הלאומית בירושלים."
שלהבתיה  שוורץ

אחת החברות האדריכליות הבינלאומיות, הייחודיות בעולם, Herzog & de Meuron, ואשר בסיסה בבאזל, נשכרה לפרויקט הענק – להקים משכן חדש וראוי לספרייה הלאומית.

בווידאו של ערב חגיגי, בו האדריכל השוויצרי, Jacques Herzog , מציג נתיב העשייה, תמצאו המחשבה של עשייה שתחילתה במילים של מחשבה, כיצד נרקמה ונבנתה צעד אחר צעד וכיצד תוכנן ובוצע משכנה של הספרייה הלאומית. אל תפספסו צפייה בווידיאו זה. הוא ימתין לכם בסוף הכתבה.

מאפיינים שהונחו עם תחילת החשיבה כיצד נכון לבנות את הספרייה :

הנחת היסוד של משרד האדריכלים הייתה שהידע, הכישרונות וביטוים הטמונים בספרייה, צריכים להיות נגישים לכול. הפתיחות והקבלה של כולם היוו בסיס ל'איך' ול'מה'. אין למשכן החדש גדר. הוא פתוח לרחוב, והכניסה חופשית, וללא תשלום. כל החפץ להיכנס להכיר, להסתובב, לקרא או להעמיק לחקור, מוזמן.

דגש הושם על איכות המרחב לנוחות המשתמשים בספרייה – נוחות ישיבה, אור יום, אמצעים טכנולוגיים התומכים בקלות לאיתור חומרים ונגישות מעבר בין חלקי הספרייה השונים.

צורת הספירלה בתכנון הפנימי של הבניין, ההולכת ומעמיקה וצרה כלפי מטה, מדגישה את 'הבאר', 'המטמון' התרבותי, ממנו שואב העם היהודי את רוחו והשראתו. במטמון, בעומק המבנה הפנימי מאוחסנים כתבי יד ייחודיים. 4 רובוטים שולפים, לפי קודים מוצפנים הנגישים במחשבים, את החומר המבוקש לעיין.

משרד האדריכלים הקדישו תשומת לב רבה ומדקדקת למרחב בו ייבנה הפרויקט. השפעת הטופוגרפיה של 'הבמות' במדבר שליד ים המלח, הבנייה של פתחים קעורים בעיר העתיקה, הבנייה באבן במבנים עתיקים דוגמת עבדת העתיקה, הבנייה הירושלמי באבן, ועד ההבחנה של הפתחים שהזמן משאיר בין אבן אחת לרעותה.

אחד האלמנטים המפתיעים והמעניקים חיים לבניין היא אותה פרפורציה הבולטת במבט מבחוץ ומבפנים בחלק מקירות הבניין. השימוש בה היא כדי לציין  ש'הקטעים הקטנים החלולים' הם מלאכת מחשבת לאשר הם מבטאים בנוסף לאורנמנטיקה מופלאה המעניקה לבניין – מעין כתב יד, ולא בדיוק, מעין חידה, ולא בדיוק, מאחר שיש הסבר לתכננם.

מגוון האפשרויות גם לבלות במשכן מעשיר אפשרויות המפגש עימו – גלריות אמנות, אודיטוריום, מרכז צעירים, מרכז למידה, בית כנסת, בית תפילה, חנות ספרים, ובית קפה ומסעדה – מגוון לכל הרוצה, בדרכו, ליהנות במבנה.

גן וצמחייה מגוונת, ארץ-ישראלית, מקיפים את הבניין. מרתק לאבחן העבודה המקצועית המעניינת, שבוצעה בנושא זה, גם למי שלא בקיא בתחום.

בבניין יש מרכיבים רבים של בנייה ירוקה וייחודית – ייצור אנרגיה מתחדשת וניצול מים יעיל. בראש הבניין צוהר רחב-ממדים מוקף בלוחות סולאריים המאפשר כניסת אור יום טבעי לאולם המרכזי והפקת אנרגיה מתחדשת". שימו לב לנתון הבא – "במעבה האדמה, כרבע מיליון סלעים שנחצבו מאבני ירושלים, המספקים לספרייה 'מזגן' אקולוגי מיוחד במינו – בלילה הם מתקררים באוויר הירושלמי הצונן, וכך הם מסייעים בהורדת הטמפרטורה במהלך היום." והוויטרינות רחבות הממדים, מצליחות לא להכניס חום לבניין בהיותן עם רווח די גדול בין זכוכית פנימית לזכוכית החיצונית.

ובנושא שילוב יצירות האמנות שאצרה הספרייה, יש מספר מיצגים, אוצרות ויצירות יחיד יוצאי דופן מעניינים. אזכיר רק שלושה:

אחת מתערוכות הקבע המרשימות ביותר, 'אוצר מילים', מגלים "את המיטב, את הנדיר, ואת המרתק שבאוספי הספרייה הלאומית", כהגדרת המקום, החל מספרים עתיקים נדירים, דוגמת מפת התלתן, פרקי עיתונות המזכיר לנו עבר-הווה, דוגמת פרשת דרייפוס, והתכתבויות נדירות, דוגמת מכתב שהפנה אילן רמון בצעירותו לפרופסור ישעיהו ליבוביץ בנושא מהות החיים. היה קשה להתנתק מההיצע של תערוכה זאת, וטוב שהיא מוגדרת כ'תערוכת קבע'.

גן פסל אותיות אור – עבודתו של האמן מיכה אולמן – מפתיעה בתחכום הקורה בעזרתה של השמש.

ואחד המיצגים, שכולו עניין, של האמנית מיכל רובנר, מרתק צופה למקום לראות שוב ושוב התנועה המעגלית, המעוררת חיוך ופליאה.

קוראים יקרים, מוזמנים לצפות בווידיאו עליו מאד המלצנו בתחילת הכתבה :

***המלצה – בביקור הראשון בספרייה, חשוב לסייר ולקבל הדרכה – הצטרפו לאחת הקבוצות המוצעות.

*שימו לב להארה התרבותית של שלהבתיה שוורץ, אשר הדריכה אותנו :

" המושג הקבלי, 'שבירת הכלים׳ מתאר את השבר כמאפשר למעבר של אור. הכלים לא הצליחו להכיל את האור האלוקי ולכן נשברו, אבל בזכות אותו שבר האור יכול להיכנס. כך גם בחריצי קירות הספרייה, ובעבודתו של מיכה אולמן- פסל אותיות אור."