המורה האהובה שלי ליוגה שברה את הרגל. בו ברגע שראיתי אותה עם הרגל המגובסת נכנסתי לחרדה. העיניים היפות שלה חייכו ומצב הרוח שלה היה מרומם, אבל לי זה לא עזר, תוך שניות עטף אותי עצב בלתי נשלט. אני מזהה את העצב הזה מצוין, ככה משום מקום הוא צץ לו ומפריע לשמחת החיים שלי. והרי זוהי בדיוק הסיבה שבגללה אני מקפידה ללכת לשעורי היוגה. כדי להוריד את מפלס החרדה, כדי שהגוף ישרוד איכשהו את אינטנסיביות החיים.

היומיום שלי עמוס, אני לא תמיד מספיקה את כל מה שתכננתי, הפנטזיה של להיות גם.. וגם… וגם… מתנפצת לה יותר מידי פעמים לאחרונה. אני יודעת, עליי להאט את הקצב. האמת היא שאני בונה על היוגה, מקווה שדרך החכמה העתיקה של ההודים זה יקרה.

למזלי (ואולי גם למזלכם..:)) בנוסף לשעורי היוגה, יש לי גם את רגעי החסד במטבח, רגעים בהם הראש ממציא והידיים יוצרות. ככה פשוט בין הסירים וקרקוש המחבתות, השקט מגיע והגוף חוזר לאיזון.

כל אותו שיעור הגוף תירגל כרגיל, אבל הראש זמזמם- אני חייבת לבשל ליעל אוכל מרפא ובונה עצמות. את כל מאגרי המידע שנצברו במשך שנים הוצאתי, דפדפתי בספר הדמיוני בראשי וחיפשתי את מזון המרפא. ואז זה הגיע. סרדינים. ברור, הכי טוב סרדינים, ערמות של סידן וכמות נכבדת של אומגה 3. סרדינים טריים ומבריקים משומן בריא יעמידו את יעל בחזרה על הרגליים, החיים יחזרו למסלולם ואליי תחזור השלווה. הזמזום הפסיק, העצב שכך, ואני כבר בדרך לחמיס. הדייג היחידי ביפו שהדגים אוהבים אותו בחזרה. חמיס עם העיניים הטובות בצבע הים, ואהבתו העיקשת למקצוע ישיג לי סרדינים טריים.

ולא דבר מובן הוא…עצוב לדעת איך שרשרת המזון בים ­שמתחילה בצמחים המיקרוסקופיים ועוברת דרך דגים קטנטנים אל דגים גדולים יותר ועד לדגים הטורפים מופרת כבר עשרות שנים בשל זיהום ממתכות, מביוב ומשקיות ניילון. עם זאת ולשמחתנו, סרדינים בינתיים יש. מהרו ליהנות מהם, שכן גם הם ייכחדו ביום מהימים. מחירם של הסרדינים זול יחסית ובניגוד למה שנדמה, קל להכינם. דייג טוב ינקה למענכם את הסרדינים וכל שנותר הוא לכבוש, לשמר, למלא, לקצוץ לקבב או לצלות אותם.

לסרדינים, אולי יותר מכל חבריהם, יש אופי דגי וניחוח של ים. קשה להישאר אדישים לטעמם הדומיננטי: אחדים מכורים אליו, בעוד אחרים נרתעים ממנו. על דבר אחד אין עוררין: סרדינים הם הדגים המזינים ביותר, כולל כמויות נדיבות וזמינות של אומגה 3, חלבון ותכולת הסידן הגבוהה ביותר בנמצא.

סרדינים טריים הם אך ורק אלה שנמשו מהים באותו הבוקר. כל שעה שעוברת עליהם בקירור פוגמת בטעמם. הטריות מתבטאת בגון כסוף ומבריק. ליחצו קלות על עורם כדי לוודא שבשרם קשה. אם אינם טריים, הלחיצה תיצור שקע. צורתו של סרדין טרי עגולה מעט ועיניו בולטות. לאחר שהדייג מנקה בעבורכם את הסרדינים, יש להעבירם לקערה עם מי קרח ופלח לימון ולשמור בקירור עד השימוש.

ומה עם יעל? יעל מסתבר לא אוהבת סרדינים. אבל היא מהזן שלא מוותר- לוחמת אמיתית, מדויקת שאין כמוה, עם לב רחב ואמונה עיקשת. אז היא הבטיחה שתאכל מלא טחינה ולי חזרה השמחה בדמות סרדינים קטנים, מבריקים וטעימים להפליא.

6-8 מנות

חומרים
רבע כוס בורגול דק- גרישה
25 סרדינים טריים, נקיים מראש, זנב ואידרה (500 גרם נטו)
בצל אדום קצוץ דק
2 שיני שום קצוצות דק
חצי כוס תערובת של פטרוזיליה וכסברה קצוצות דק
חצי כפית פלפל לבן גרוס
כפית מלח
קורט צ'ילי
3 כפות שמן זית

להגשה:
טחינה ביתית טרייה
חופן עגבניות שרי תמר חצויות
עלי כוסברה טריים
גרידת לימון
פלחי לימון

הכנה
מניחים בורגול דק בקערה בינונית. ממלאים במי ברז חמים, מערבבים מעט ושופכים את מי השטיפה. חוזרים על הפעולה עוד פעמיים. מסננים ומניחים לבורגול לתפוח 10 דקות. קוצצים את הסרדינים לקוביות קטנטנות. מעבירים לקערה ומערבבים עם כל שאר החומרים. לשים היטב ומניחים לחצי שעה במקרר. משמנים קלות את הידיים בשמן זית ויוצרים מהתערובת קציצות קטנות ומוארכות. מחממים גריל, מחבת פסים או מחבת טפלון וצולים את הקבבים ללא שמן עד שהם שחומים משני הצדדים. בזמן הצלייה מפזרים חצאי עגבניות שרי בין הקבבים. מוציאים ומסדרים על צלחת הגשה לצד טחינה כוסברה והעגבניות הצלויות. מזליפים שמן זית, מלח אטלנטי, גרידת לימון ומגישים עם פלח לימון.