אילו היה כותב רם קולהאס את ספרו הידוע Delirious New York בשנת 2010 במקום בשנת 1978,
סביר להניח שהיה מתייחס באריכות לפרוייקט החדש ביותר בעיר: Highline

// אדר. רוני אלגביש

קרדיט תמונה ראשית: La Citta Vita

Highline הוא השם הנבחר לפרוייקט החדש של משרד Diller Scofidio + Renfro (אח"מים ידועים ביציע הכבוד של אדריכלי ניו יורק) בשיתוף אדריכל הנוף האמריקאי ג'יימס קורנר, וחלקו הראשון נחנך ב2010. זהו פארק אורבני לינארי המסייר להנאתו על כ-3 ק"מ שבין ה-Meatpacking District לקווצות פסי הרכבת המתמוססים מול הגלים המפעפעים במערב ההאדסון. אותם פסי הרכבת העיליים, על שמם קרויה יצירת המופת החדשה, נחנכו ב-1930 ופעילותם הופסקה היכנשהו בשנות ה-80. אלו נעזבו והוזנחו במשך שנים, עד לכדי יצירת סצינה המהווה בפני עצמה תפאורה עירונית קולנועית למדי עבור פרוייקט זה.

מבלי לרקוח כותרות ענק קליניות נוסח "התחדשות עירונית", "חזרה לרשות הציבור" או "ריאה ירוקה" וגם מבלי לצפות באופן מציאותי מפרוייקט בנוי, קטן או גדול, לשינוי ריקמה אורבנית מורכבת כמו זו שלפנינו, נדמה שמדובר הפעם בפרוייקט קונטקסטואלי ויצירתי בעל אג'נדה אזרחית באמת.

קרדיט: David Berkowitz

גם אם נראו בשנים האחרונות לא מעט ארכיטקטורות הנכנסות לקטגוריה דומה ביבשות אחרות (כגון נמלי ים מסויימים באסיה או במזרח התיכון – והמבין כבר מבין) או שנודה בכך שפשוט מאוד קשה שלא לאהוב עבודות מסוג זה, Highline מתייחס בכנות וביסודיות לפוטנציאל התיאורתי שקיים במבנה הסטורי בעל אופי רצועתי ומתפתל, העוקב אחר פסי-רכבת שחדלו לפעול ומשמיש אותן דרך סדרת מצבים ניגודיים התפורים היטב זה לזה ע"י שימוש בטכניקות של תכנון נוף: אור וצל, עילי ותחתי, טבעי ומלאכותי, קווי ומרחבי, יבש ורטוב, מקורה ופתוח, חשוף ונסתר – ומה לא עוד.

לגופו של עניין, הפרוייקט עוסק בפני השטח הפיזיים שאותם הוא מגדיר כרלוונטיים לפארק עירוני עכשווי, ומבצע מעברים הדרגתיים שחוזרים על עצמם בין ריצוף עץ או בטון לבין ערוגות צמחיות ופרחוניות מסוגים שונים, שהם משטח הדריכה והצפייה שבמרכז הפרוייקט. הצורניות הקווית שמאפיינת את תנועת פסי הרכבת היא הבסיס לכל מודולציות הריצוף, כאשר במרווחים שבין החומרים השונים מתאפשרת צמיחה חופשית של סוגי ירק 'פראיים' כביכול; המשטח הינו לעיתים צמוד לקרקע ולעיתים ממריא ומופיע כמעין גשר או גג בניין. Agri-tecture, אם תרצו, היא הטכניקה המשאירה את נקודת הסיום להשלמתו של הפרוייקט תחת סימן שאלה, כאילו אינה קיימת והמבנה ממשיך לגדול ולהשתנות לו עם עונות השנה ולאורך הזמן.

קרדיט: (Mike Peel (www.mikepeel.net

כפרוייקט בנוי, נוספו כאן גם פונקציות נוספות כמו מסך הקרנה ענק החשוף לרחובות שמסביב, בריכת שחייה מוקפת חול, מקומות ישיבה ומסלולי ריצה. הדימוי הסופי שמונפק מייצר אסוציאציה לעבודה מופשטת וחופשית עם פני השטח הללו, ומתקבל מבחר של שבילי גישה לתנועת הולכי רגל ולשהייתם.

כפרוייקט עירוני 'טוב', Highline ממחיש את מורכבות הסיטואציה שבה הוא קלוע באמצעות המקומות שנוצרים בנקודות שונות לאורכו: מקום אחד פראי יותר, מקום אחד אינטימי יותר, מקום אחד 'מתורבת' והאחר חופשי ופתוח. במובן זה, עושה הרושם שהפרוייקט מצליח להתנועע בתוך מרחב תעשייתי, ישן ומחוספס – מבלי להפוך אותו לאובייקט סנטימנטלי יתר על המידה.

קרדיט: InSapphoWeTrust