אם עדיין לא ביקרתם במוזיאון רוקפלר, הכתבה מטה תעודד ביקור. מבנה מרשים שהשפיע רבות גם על הארכיטקטורה המאוחרת בארץ.

// צוות מערכת "מקו ועד תרבות"

מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה, הינו חלק ממוזיאון ישראל, אך שוכן במזרח ירושלים והוקם בימי המנדט הבריטי בארץ. בתכנונו שולבו אלמנטים מקומיים עם השראה מתרבויות המזרח התיכון יחד עם טכנולוגיות בנייה עדכניות לתקופה. התוצאה? מבנה עשיר בעל שכבות רבות של אסתטיקה ותרבות.

                                       מוזיאון רוקפלר בשלבי בנייה אחרונים 1934, מתוך אתר מוזיאון ישראל imj.org.il

מוזיאון רוקפלר הינו המוזיאון הלאומי הראשון לעתיקות שנבנה בארץ והוא נפתח לקהל בשנת 1938 על ידי מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי. הרעיון להקמת המוזיאון הוצע לראשונה על ידי פטריק גדס, ביולוג ומתכנן ערים סקוטי, שתכנן את תכנית המתאר של תל אביב ויחד עם פרופסור בוריס שץ פיתח גם תכנית אב עבור ירושלים. מטרת המוזיאון היתה להציג באופן מקומי ממצאים אשר הוכרו כחלק מהמורשת הלאומית של הארץ, במקום ליצאם למוזיאונים באירופה. את המימון העיקרי להקמת המוזיאון ולאחזקתו תרם המיליונר האמריקני ג'והן ד. רוקפלר.

האתר שנבחר להקמת המוזיאון ממוקם במזרח העיר ירושלים ושטחו כ-40 דונם. המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל הבריטי הנודע אוסטין סנט ברברה הריסון, שהיה האדריכל הראשי של מחלקת העבודות הציבוריות בממשלת המנדט באותה תקופה. בין המבנים הבולטים שאותם תכנן הריסון בארץ נמנים ארמון הנציב העליון בירושלים, בניין הדואר המרכזי ברחוב יפו בירושלים ובניין בית המשפט בחיפה.

תפיסתו של הריסון ממזגת בין אלמנטים אדריכליים שמקורם בתרבויות שונות ממזרח וממערב והיא הושפעה משהותו ומעבודתו בהודו. סגנונו הוגדר על ידי חוקרים כ"מודרניזם ים-תיכוני" והוא מציג שילוב בין הבנייה הקולוניאלית הראוותנית לבין מסורות בנייה מקומיות. במבנה המוזיאון בא לידי ביטוי סגנונו האקלקטי באלמנטים כמו גגות אבן מעוגלים, כיפות וחצרות פנימיות כמו גם בשילוב של טכנולוגיות מסורתיות ומודרניות. הכיפות המעטרות את גגות המבנה חוזקו בבטון מזוין ואבנים המסותתות בשיטות ובסגנון מקומיים נתמכות על ידי קירות בטון וקונסטרוקציית ברזל. אבן מקומית לבנה מחפה את קירות הבניין ודלתות העץ יובאו באופן מיוחד מטורקיה. עבודות המסגרות ביניהן מסגרות החלונות, הידיות והמנעולים יוצרו באנגליה על פי הוראותיו של האדריכל.

                                       מתוך אתר מוזיאון ישראל imj.org.il

המבנה תוכנן באופן כמעט סימטרי והאדריכל התבקש לשמור על עץ אורן עתיק ועל מבנה דו-קומתי קיימים. שני גרמי מדרגות מובילים את המבקר אל הכניסה הראשית דרך דלתות הכניסה הרחבות, שצופו בלוחות נחושת מעוטרים. אולם הכניסה מקורה בכיפה שטוחה ומעליו מגדל צריח. המגדל עורר מחלוקת על ידי נציגיו של רוקפלר, שדרשו שהמגדל לא יתחרה בצריחי הכנסיות והמסגדים שבעיר העתיקה, לכן המגדל שבוצע בפועל נמוך יותר מזה שתוכנן.

                                       החצר הפנימית, צילום-ויקיפדיה

במרכז ציר האורך של הבניין, החוצה את המבנה משער הכניסה עד לעץ האורן שמאחוריו, ממוקמת חצר פנימית. החצר מחולקת לשלושה מפלסים מדורגים ובמרכז המפלס הנמוך ישנה בריכת נוי עם בורות אגירה משני צידיה, כפי שהיה נהוג באותה תקופה. משני צדי החצר מוקמו עשרה תבליטי אבן, המתארים את התרבויות שהשפיעו על ההיסטוריה של ארץ ישראל – כנען, מצרים, יהודה, פניקיה, אשור-בבל, יוון, רומי, ביזנטיון, האסלאם והצלבנים. סביב החצר תוכננו אולמות התצוגה, המאופיינים בתכנית מלבנית ופשוטה והם בעלי תקרה גבוהה וחלונות גבוהים, המבטיחים חדירת אור טבעי רב תוך מניעת קרינה ישירה על המוצגים.

בין חללי הפנים הבולטים שבמוזיאון ניתן להתרשם מחדר הישיבות, שצורתו מתומנת ובכל אחת מצלעותיו תוכננו נישות עם מושבי אבן מרופדים. אולם מרשים נוסף הוא בית הספרים, הכולל אולם קריאה וארכיון. החלל תוכנן בהשראת מבני בזיליקות, עם חלל מלבני מאורך, קירוי של קמרונות צולבים וחלונות מחולקים, המזכירים חלונות ויטראז', שהם מקור האור היחידי בחלל.

אתר המוזיאון – http://www.imjnet.org.il/page_2182