By hhm_hafatzim
פורסם במדור- עיצוב
כולנו ביקרנו בבית/בתים בכפר כלשהו – ביוון, בדרום איטליה, ברוסיה, בסין, במרוקו… ולעיתים קרובות מצאנו עצמנו מתפלאים מהנראות. איש במקומות מעין אלו לא עסק ב"עיצוב". אם כך, ממה נובעת התרשמותנו?
// יהודית בר
המשפט הקלאסי, אותו תבע הארכיטקט האמריקאי, לואיס סאליבן, "form follow function" הוא לב התשובה ל"מוצר נכון מהו?"
- שכחנו "מה הוא מוצר נכון" וגם שכחנו לשאול שאלה זאת, מדוע? כי אנחנו מוצפים בהיצע וגם מפני ש"הטרנדים" מציפים את כולנו.
- הסימביוזה בין ההכרחי לבין המוצר, דוגמת דרגש שנה גדול מוגבה וצמוד לתנור המרכזי בחלל הבית, או ערמת מזרנים מזרחיים, או המטבחים הפתוחים, או כלי האוכל "הגסים" מחרס, הכרחית.
- למדנו/לימדו אותנו לחיות עם "עודף" או עם "מיותר" כמעט בכל סוג מוצר. איבדנו, כפי שאיבדנו הרבה אינסטינקטים טבעיים, או כפי שנעלם לנו הזנב מחוסר שימוש בו. "המינימום ההכרחי" אבד לנו.
ביקור ביפן המודרנית ולינה ב-Riokans, בבתי מגורים של תושבים שביתם עדיין לפי מסורת המינימליזם היפני , ממחישים יותר מכל עד כמה העודף של חיינו השתלט עלינו.
הדגש המרכזי במשפט “Form Follow Function” קודם כל מדגיש שמוצר חייב להיות פונקציונאלי – וילון מבד אוורירי בנגיעת דוגמא, מתאים לחום ארץ ישראל, כאשר חלונות לרוב פתוחים והחוץ חודר פנימה ברמיזה, או מתאים לחום ארץ ישראלי מיטה המוצעת במצעים לבנים מכותנה "המקררים" בנראותם ובתחושת הגוף השוכב בתוכם.
Louis Sullivan, הנחשב לפותח פתח של תפיסות מודרניות כתב:
"בין אם זה הנשר הנוסק במעופו, או פרח התפוח הפתוח, עמל סוס העבודה, הברבור הצוהל, הסתעפויות האלון, הנחל המתפתל בבסיסו, העננים הנסחפים ומעל כל אלה צופה השמש, הצורה לעולם באה בעקבות הפונקציה – זהו החוק. איפה שהתפקוד אינו משנה הפונקציה לא משנה. סלעי הגרניט, הגבעות המתבקעות שנשארות עידנים; הברק החי -נוצר ומת בהבזק.
זהו החוק הבלתי נמנע של כל הדברים האורגניים והאנאורגאניים, של כל הדברים הפיסיים והמטפיזיים, של כל הדברים האנושיים וכל הדברים העל-אנושיים, של כל הביטויים הנכונים של הראש, הלב, הנשמה, כי החיים מזהים ביטויי צורה שלעולם באה בעקבות הפונקציה, זהו החוק."
"Whether it be the sweeping eagle in his flight, or the open apple-blossom, the toiling work-horse, the blithe swan, the branching oak, the winding stream at its base, the drifting clouds, over all the coursing sun, form ever follows function, and this is the law. Where function does not change, form does not change. The granite rocks, the ever-brooding hills, remain for ages; the lightning lives, comes into shape, and dies, in a twinkling.
It is the pervading law of all things organic and inorganic, of all things physical and metaphysical, of all things human and all things superhuman, of all true manifestations of the head, of the heart, of the soul, that the life is recognizable in its expression, that form ever follows function. This is the law."
חוק הטבע הוא ללא ספק הנכון, מאחר שהוא עוסק בעיקר, כיצד לתפקד יותר נכון, יותר יעיל.
מצאתי עצמי מתבייתת במשפט "במקום שהשימוש אינו משתנה, הצורה אינה מתחלפת"
"Where function does not change, form does not change". מדוע? כי הוא מעלה על נס לאיזה שקט של צריכה היינו כולנו מתכנסים, שלא לדבר לאיזה שקט של יצירה היינו מתכנסים, אם משפט זה היה עומד כבסיס לראייתנו, לצרכים ולשימושים שלנו.
מהו נושא הטרנדים? אם לא תיזוזים אין-סופיים לעיתים עד גיחוך. הדוגמא של אפנת הג'ינסים הקרועים, מהי אם לא חידוש גם במחיר הקצנה עד גבול האבסורד?
מציעה לכולנו להכיר רשת יפנית, Muji, שמזה מעל 30 שנה מייצרת אותם מוצרים שוב ושוב, ללא כל שינוי, דוגמת כלים וריהוט (כמעט בכל עיר בירה או עיר גדולה בעולם יש סניף שלה).
התפיסה של לואיס סאליבן היא גם כיוון דרך ולא רק בסיס. היא מדריכה כיצד פשטות אפשרית בתשומת הלב שהמוצר הוא נכון לשימושנו, מנהל דיאלוג עם סביבתו – נוף, אקלים – ואינו פרי פנטזיה עיצובי של אגו או מערך שווקי משומן היטב.
בדרך צרכנית זאת ביתנו אכן הוא ביתנו לנוחיותנו. בדרך זאת ביתנו לא יהיה "מוזיאון" לראוות האחרים. בדרך זאת נשיג, מה שאיבדנו בעולם המערבי, אולי, שקט הרמוני במגורינו.
תל אביב הלבנה, אדריכלות: יצחק רפפורט 1933. שד' רוטשילד 113 פינת רח' בר-אילן, מקור: תכנון ובניה בישראל
אחד מבין בניינים רבים שנבנו ברחבי תל אביב בסגנון הבינלאומי שהתפתח בבית הספר באוהאוס. הסגנון הבינלאומי הינו נקי מקישוטים, פשוט ותכליתי. הוא פיאר את אסתטיקת המכונה ודגל באחידות הצבע, בגמר ובחזיתות הצנועות והפשוטות. הסגנון ביטא נאמנה את רוח המקום והתקופה.