By hhm_hafatzim
פורסם במדור- עיצוב
בניין המוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק, שסרטו נגזר בחגיגיות ב-2014, משאיר מאחוריו עשן זוהר לכל יציאה אדריכלית שנעשתה בעיר בשנים האחרונות. מה לעשות שכל דבר יפה במנהטן מתברר כיפני?
// אדריכל רוני אלגביש
קרדיט תמונה ראשית: דין קאופמן, New Museum for Contemporary Art
ה-New Museum מציג את עבודותיהם של אמנים עכשוויים, בעיקר מארה"ב, הנחשבים חדשניים בתפיסתם או בשיטות עבודתם. כמוסד בעל אג'נדה סמי-מחתרתית המקדם שפה אמנותית יוצאת דופן, הוא הוקם בשלהי שנות ה-60 ועד לפני שנה תפקד כחלל תצוגה אלטרנטיבי הנודד לו ממקום למקום באיזור צ'לסי. לא היה לו בית משלו. מושבו האחרון בחלל מסחרי הפונה לברודוויי זכה לשדרוג מפואר בשנת 2000 כשהוחלט שכמוזיאון היחיד במנהטן המוקדש רק לאמנות עכשווית, יש מקום לשטחי תצוגה רחבים, מעודכנים וראויים יותר, לציבור ולאמנים עצמם.
מרפסת ה-SKY ROOM
קרדיט : דין קאופמן, New Museum for Contemporary Art
לאחר לבטים ובעקבות אירועי 9/11, הוחלט להשאירו באיזור הדאונטאון ולרכוש מגרש ששימש כחניון בצומת שבין צ'לסי, סוהו, צ'יינה-טאון, ליטל איטלי ונוליטה.
בשנת 2002 הזמין המוזיאון תחרות אדריכלים סגורה ובה 5 משתתפים מארה"ב, מספרד, משוויץ, מבריטניה ומיפן. ההצעה שנבחרה לבסוף ב-2003 הוגשה ע"י משרד SANAA מטוקיו, בראשות צמד האדריכלים קזויו סג'ימה וראיו נישיזווה – בלי ספק, כוכבי סצינת האדריכלות העולמית כיום. עבודת הבנייה נמשכה כשנתיים שכולן ציפייה דרוכה.
חשוב להסביר שסג'ימה היא לארכיטקט מה שמדונה היא למוסיקאי. שיטת עבודתה הייחודית ושפתה השרטוטית והעיצובית מוצאות במהרה 'וריאציות', 'אינטרפטציות' ולמעשה – חיקויים רבים במקומות שונים. זהו הבניין הראשון בארה"ב בתכנונה – וכולו ניחוח לבן 'חדש'. מבנהו הבסיסי מורכב מ-6 'קופסאות' המונחות כמו באדישות זו על גבי זו בהסטה קלה, כאשר את הכל עוטפת סבכת מתכת לבנה. סבכה זו היא חיפוי של חזית אטומה, והחומר הייחודי שממנו נבחר לייצרה (רשת פלדה מתוחה באמצעות חריצים וצבועה בלבן) מייצר משחק אור שמטשטש ביום ובלילה את גודל המסה של הבניין כולו. חומר זה חוזר גם בעיצוב הפנים.
הקומה השביעית
קרדיט : בנות פיילי, New Museum for Contemporary Art
כל אחת מאותן 'קופסאות' היא למעשה קומה כפולה הטעונה בפונקציה מסויימת (חללי תצוגה, אודיטוריום, אולם כניסה, קפיטריה, מנהלה וכו') ומוארת גם מלאכותית וגם באמצעות חלונות תיקרה ענקיים המתקבלים כתוצאה מהסטת הקוביות – קדימה, אחורה ולצדדים.
ארגונן האלגנטי והמתוזמן של הקופסאות מקנה תחושה של קלילות ופשטות, גם במבט חטוף על חזית הבניין וגם בחללי הפנים. בפועל, מדובר בתכנון מורכב ביותר שבמסגרתו 'נעלמות' לחלוטין מסות התיקרות והריצפות, משל היו פיסות נייר. הקופסאות מורכבות אחת על גבי השנייה כך שלא ניתן כמעט להבחין בהפרדה שביניהן, וגם נפחן הגדול (כל קופסא בגובה של למעלה מ-2 קומות וברוחב בניין מלא) מצליח להשתלב באופן פרופורציונלי בחזית הרוחב של רח' Bowery וכמו נבלע במעין לובן מרוכך. מסת המבנה גדולה ביותר ומתפרסת על מלוא המגרש – בדממה. בשעות הערב הופך המבנה השקיפות המאפיינת את התכנון חוזרת על עצמה גם בחללי התצוגה נטולי החלונות, המוארים לראשונה בגופי ניאון עזים התלויים על מגשי רשת החושפים בחלקים רבים תיקרה 'כאילו' קונסטרוקטיבית. מרבית חלקיה של תיקרה זו, הנושאים את כל מערכות הבניין לסוגיהן – מוסתרים היטב.
כל אחת מאותן 'קופסאות' היא למעשה קומה כפולה הטעונה בפונקציה מסויימת (חללי תצוגה, אודיטוריום, אולם כניסה, קפיטריה, מנהלה וכו') ומוארת גם מלאכותית וגם באמצעות חלונות תיקרה ענקיים המתקבלים כתוצאה מהסטת הקוביות – קדימה, אחורה ולצדדים.
ארגונן האלגנטי והמתוזמן של הקופסאות מקנה תחושה של קלילות ופשטות, גם במבט חטוף על חזית הבניין וגם בחללי הפנים. בפועל, מדובר בתכנון מורכב ביותר שבמסגרתו 'נעלמות' לחלוטין מסות התיקרות והריצפות, משל היו פיסות נייר. הקופסאות מורכבות אחת על גבי השנייה כך שלא ניתן כמעט להבחין בהפרדה שביניהן, וגם נפחן הגדול (כל קופסא בגובה של למעלה מ-2 קומות וברוחב בניין מלא) מצליח להשתלב באופן פרופורציונלי בחזית הרוחב של רח' Bowery וכמו נבלע במעין לובן מרוכך. מסת המבנה גדולה ביותר ומתפרסת על מלוא המגרש – בדממה. בשעות הערב הופך המבנה השקיפות המאפיינת את התכנון חוזרת על עצמה גם בחללי התצוגה נטולי החלונות, המוארים לראשונה בגופי ניאון עזים התלויים על מגשי רשת החושפים בחלקים רבים תיקרה 'כאילו' קונסטרוקטיבית. מרבית חלקיה של תיקרה זו, הנושאים את כל מערכות הבניין לסוגיהן – מוסתרים היטב.
קרדיט : New Museum for Contemporary Art
"אני מאוד שמחה. הבניין קרוב מאוד לעיר ומעורב בה, ובמערכת היחסים שנוצרת בינו לבינה, המוזיאון הוא כבר חלק אינטגרלי מהנוף. אני נרגשת" – דברי האדריכלית.
בעוד אנו, הפרובינציאליים, עוצרים את נשימתנו ומצפים לאגף החדש והמעוצב של מוזיאון ת"א – מתקוטטים על תקינות התחרות, על חבר השופטים, על מימון הבנייה ועל שחיתויות במתן החסות, נראה שיש בינתיים מספיק זמן לנסוע, להעיף מבט ולהרהר בדבר. צמצום הפערים מאתגר מתמיד.
New Museum for Contemporary Art
235 Bowery
New York, NY 10002
212.219.1222