הסרט, אותו כתב וביים קנט' בראנה חי רגעים, תמונות מבלפסט, צפון אירלנד 1969. ולא במקרה. הסרט אוטוביוגרפי. המאבקים המרים בין הפרוטסטנטים לקתולים נכתבו ובוימו מתוך אהבה למקום ולאנשים.

למרות מאבקים פיזיים, ולעיתים גם באש חמה, מפתיע עד כמה הבמאי מצליח לרכך מבע, לתבל בחיוכים ובאנושיות הגיבורים. השילוב בין סיפורו של ילד בן 9, Buddy, לבין קשיי היום-יום של המבוגרים, משפחתו – אימא אבא סבא וסבתא – כאשר כולם מתנועעים בין רגעי המתח ,לעיתים אלימים ומסכני חיים.

המעשיר בסרט הוא האהבה, ההומניות, הטון הכבוש גם כאשר כועסים וצועקים אלו על אלו. יצר אפשר לנהל – ואפשר ללמוד כיצד ניתן.

ועל מה נלחמים מבוגרים אלו באלו, זאת סוגיה שקשה לתפוס במראות אותו רחוב בלפסטי, בו גרות משפחות קתוליות ופרוטסטנטיות בשכנות טובה. הסרט מאיר כיצד תסכול עלול לעורר רוע, המתורגם לגזענות ללא כל בסיס מצדיק. וקנט בראנה מצליח לומר בקול של מבוגר למבוגר וגם בקול של מבוגר לילד על חוסר ההיגיון וחוסר ההצדקה לסבול מרוע. הקטע בו האב מסביר לילדו כיצד כולנו בני אדם והבדלי הדת טפלים לחיים, בעיקר לחיים נורמטיביים, מחמם לב.

ולמרות זאת מילותיה האחרונות של הסבתא, לפני עזיבת המשפחה הצעירה ללונדון, מדגישות בכאב עד כמה לעיתים הקול השפוי לא ניתן ליישמו.

הסרט בשחור לבן – איזו רעננות! התחושה בצפייה היא כמו "לחיות את הפעם בעבר". תמונות בשחור לבן ייחודיות, ללא ספק – מבע פנים, מבע גוף – מעוררים נוסטלגיה, ובמקרה 'בלפסט' הסרט, מעוררים נוסטלגיה רכה ומעודנת.

התמונות בסרט "קטנות" במובן החיובי של המילה – תמונות בין אדם לזולתו – במשפחה, במשחק, בבית ספר, באהבה.

דמותו של הילד כובשת. משחק קורן תום, תבונה. Jude Hill, הילד Buddy בסרט הוא ילד שחקן אירי, המגלם בעצם ילדותו של הבמאי באירלנד. מגיל 4 Hill לומד משחק. הוא לוהק לסרט בגיל 9, והיה בן 11 כאשר הסרט יצא  לאקרנים.

הסרט יצא ב- 2021 והוא עטור פרסים. בצדק. כדי לגרות סקרנותכם, צפו בבקשה בשני טריילרים מטה.

כל הצילומים בכתבה מהווידיאו ביוטיוב.