בוקר, התרגשות. ארוחת בוקר ובדיקה אחרונה של הציוד לפני שיוצאים לשטח. מונגוליה… מי יודע מה ממתין לנו… קצת שמענו, קצת קראנו, אבל בעיקר באנו להיות מופתעים.

מאולאן באטאר (Ulaanbaatar) יצאנו ברכבי שטח מפנקים אל מרחביה הפתוחים של מונגוליה. הנסיעה ממרכז העיר מסמנת את המעבר החד שקורה באולאן באטאר בימים אלו. מבין מגדלי העסקים המפוארים של מרכז העיר, עברנו לשכונות רכבת קומוניסטיות נמוכות קומה, וככל שהתרחקנו אל שולי העיר, צצו שכונות של אלו אשר נדדו על אהליהם אל העיר הגדולה בתקווה למצוא כאן את מזלם.

התחנה הראשונה שלנו היתה אתר שהוקם כדי לשמר ולהדגים את אורחות חיי הנוודים המהווים כמחצית מאוכלוסיתה של מונגוליה.

את פנינו קיבלו הנוודים, לבושים במיטב מחלצותיהם. רכובים על סוסים, גמלים, ואף יאקים, והזמינו אותנו להתארח בגר (Ger) שלהם. הגר, הידוע בחלקים אחרים של מרכז אסיה כ'יורטה' הוא אוהל עשוי לבד בו חיים הנוודים. הוא פשוט, קטן, אבל פונקציונלי. ניתן לפרק ולהעמיס אותו על גב אורחת גמלים או עגלות רתומות לבהמות משא, ולנדוד איתו על פני המרחבים בחיפוש מתמיד אחר מרעה ראוי לצאן ולמקנה. מבנהו העגול מאפשר לו לעמוד בתנאי מזג האוויר הקשים של מונגוליה, ברוחות הסוחפות של האביב, בשלג של החורף, ובחום הקיץ.

לאחר שלמדנו על המלאכות השונות הכרוכות באורח החיים המיוחד של הנוודים, לאחר שטעמנו ממאכליהם, ושתינו איתם את המשקה האלכוהולי המזוקק מיוגורט, וגם קצת חלב סוסות תוסס (קומיס) המשכנו בדרכנו אל שמורת הטבע חוסטאי (Khustai Strictly Protected Area) בה מתקיים פרויקט מדהים של השבת סוסי בר לטבע. סוס הפרז'וולסקי (טאחי במונגולית) הוא מין סוס הבר היחיד בעולם, הנודד בערבות המקיפות את מדבר הגובי. מין זה נכחד מן הטבע אי שם בשנות ה-70 של המאה שעברה, ופרטים בודדים נותרו בגני חיות בעולם. הפרויקט המיוחד הזה השיב לערבות מספר פרטים ששוחררו לשמורת הטבע, והיום כבר שלושה עדרים גדולים שוחררו אל מחוץ לשמורה וחזרה לערבות מונגוליה, כור מחצבתם.

בלילה שוב התרגשות זוטא, הפעם מהלינה במלון פשוט הבנוי מאהלי הגר כמו זה שבו התארחנו היום.

ביום הבא נסענו אל דיונת החול אלסין טאסארחאי (Elsiin Tasarkhai).

דיונת החול הזו מציינת את קצהו הצפוני של מדבר הגובי. כאן רכבנו על גמלים, והעפלנו אל ראש הדיונה לתצפית על הסביבה. למרות הסביבה הצחיחה של הדיונה, עצרנו כאן ליד אגם קטן בו חונות ציפורי מים העושות את דרכן מפני החורף הסיבירי אל ארצות החום בדרום. בשעת צהריים הגענו אל העיר חארחורין (Kharkhorin).

מקום מושבו של הח'אן בתקופת האימפריה המונגולית, אשר בשיאה היוותה את האימפריה בעלת הרצף היבשתי הגדול ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית עד ימינו אנו. ביקרנו בחורבות העיר העתיקה, שמעט מאד נשאר ממנה, במנזר ארדן זו (Erdene Zuu), מהמנזרים הבודהיסטיים הגדולים והחשובים במדינה, וסיימנו בתצפית על עמק האורחון (Orkhon),

אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, לעת שקיעה.

בבוקרו של היום השלישי למסע מראות הנוף התחלפו. במקום הערבות הפתוחות שליוו אותנו מאולאן באטאר עד לכאן, הבוקר נכנסנו אל האזור הקרוי 'גן העדן של מגדלי הסוסים' על שום האפרים הרחבים בעמקים שבין שלוחותיו של רכס ה'חאנגאי' (Khangai), רכס ההרים השני בגודלו במונגוליה אשר הוראת שמו- אזור השפע.

כאן זורמים פלגי מים זכים, נקווים אגמים, והפעילות הוולקאנית כאן אשר השאירה חותמה על תוואי הנוף פינקה אותנו במעיינות מים חמים. את שעות הערב בילינו בבריכות המים הפתוחות בהן נהנינו ממי הגופרית המפנקים תחת שמי מיליון הכוכבים של מונגוליה.

המשך המסע לאורך שוליו של רכס החאנגאי לקח אותנו אל העיר צצרלג (Tsetserleg)- גן פורח במונגולית. ביקרנו בשוק המקומי אשר מספק את צרכי תושבי עיר המחוז הקטנה, ואת הנוודים החיים בסמיכות אליה. המשכנו לביקור קצר במוזיאון המחוזי אשר שימש בעבר ארמון למושל המחוז, וקינחנו בתצפית מהפסל של מאיטריאה (Maitreya)

הבודהא של העתיד הצופה על העיר ומשכינה עליה חמלה. בהמשך היום עצרנו ליד עוד כמה אתרים כגון קניון הנהר צ'ולוט (Chuluut)

עץ מאה הענפים לידו מתקיימים טקסים שמאניים,

ובשעת ערב הגענו אל המחנה שלנו הנטוי במקום שאין לתאר אותו אלא כגן עדן אלי אדמות. בשולי המחנה נהר זורם, וסביבו רכסי הרים עטויים יערות מחטניים.

את הבוקר הבא התחלנו בטיפוס לא קשה אל ראשו של הר הגעש חורוג (Khorog), הר געש צעיר במושגים גאולוגיים אשר התפרץ לאחרונה לפני "רק" עשרת אלפים שנה. מכאן יצאנו בהליכה לאורך עמק מכוסה לבה קרושה ("לג'ה") אשר נשפכה מהר הגעש באותה ההתפרצות

ראינו תופעות גאולוגיות מעניינות, ואת מסלול ההליכה בן השעתיים סיימנו לחופיו של אגם טרחין צאגאן (Terkhiin Tsagaan)- אגם הבדולח הלבן.

פגשנו שוב ברכבים, ויצאנו לנסיעה על אחת מדרכי הנוף היפות במונגוליה. הדרך חוצה מעברי הרים נישאים מהם נשקף נוף מרהיב, ויורד אל עמקים בהם זורמים נהרות ונחלים לידם נוטים הנוודים את אהליהם, וכאן הם רועים את עדריהם.

עצרנו ליד הנחל להקשיב לסימפוניה (יש יאמרו קקפוניה) של עדרי סוסים, עיזים, כבשים, ויאקים אשר כולם פועים/נוהים/גועים בהרמוניה מושלמת אשר משתלבת בנוף הפסטורלי. עוד נסיעה קצרה הביאה אותנו אל המחנה, ושוב זכינו ליהנות מרחצה לילית בבריכות מים חמים תחת שמי הכוכבים.

הבוקר, החלק האחרון של הנסיעה לטיול. בשעות הבוקר עוד המשכנו בנסיעה מבעד למעברי ההרים, בהם המעבר הגבוה ביותר מבין כל אלו הנישא לגובה של כ-2200 מטר מעל לפני הים. לאחר עצירה מהירה במורון (Murun), בירת המחוז הצפוני, המשכנו בנסיעה אל אגם חופסגול (Lake Khuvsgul), ללא ספק אחת מהפנינים היפות ביותר במונגוליה כולה.

את שלושת הימים הבאים בילינו לחופי האגם. רכבנו על סוסים, ביקרנו את בני מיעוט ה'צאטאן' (Tsataan)- אנשי איילי הצפון

רכבנו על אופניים, שטנו בסירה אל אי הציפורים,

והעפלנו ברגל למרומי מצוק 'חיאסה' (Khyasaa) ממנו נשקף מראה האגם כולו הנמתח לאורך 136 ק"מ.

בסופם של שלושת הימים באגם טסנו חזרה לאולאן באטאר.

עוד לא סיפרנו על המפגשים המרגשים עם הנוודים לאורך הדרך, על רועים בני שבע ושמונה אשר רוכבים בעקבות עדריהם, ולא על הקברים העתיקים עם תחריטי האיילים עליהם, על להקות הברבורים שפגשנו בדרך, ועל אינספור עופות דורסים, וגם לא על איילה אחת שהלכה לה בשקט לשתות ממימי האגם. אבל על כל אלו, ועל עוד הרבה נצטרך לספר בהזדמנות אחרת.

* כותב הכתבה, רון אורן,  ron.oren@tripsatasia.com

צילומים – רון אורן

* הכתבה בחסות חברת Trips@Asia המספקת טיולי איכות במזרח-אסיה מזה 20 שנה