כתב – ד"ר דרור בן-יוסף, ממונה מורשת מחוז צפון, רשות הטבע והגנים

גן לאומי סוסיתא שבניהול רשות הטבע והגנים, שוכן בשולי הגולן, כשני קילומטרים ממזרח לחוף הכינרת ולקיבוץ עין גב. האתר הקדום, שראשיתו בתקופה ההלניסטית, נישא כ-200 מטרים מעל סביבתו וכ-350 מטרים מעל פני הים.

תמירותו של המקום בתוספת במת ההר השטוחה (אורכה 550 מטרים ורוחבה כ-200 מטרים), היו מהגורמים העיקריים לבניית מבצר עוז שהתפתח לבסוף לעיר שוקקת חיים.

בשל העדר מקור מים על ההר, נאלצו תושבי העיר להתבסס תחילה על בורות מים ובהמשך על אמת מים כפולה שהגיעה מדרום הגולן עד לבמת ההר.

מקור השם סוסיתא

שמה הרשמי והקדום של סוסיתא היה אנטיוכיה היפוס. אנטיוכיה – בזיקה לשושלת המלוכה הסלווקית והיפוס – שפירושו סוס ביונית. חלק מהחוקרים הציעו שהמבנה הטופוגרפי של ההר מזכיר צורה של סוס ומכאן השם היפוס/סוסיתא (בדומה לשמה של גמלא, המזכירה בצורתה הטופוגרפית דבשת של גמל). אחרים סברו שבתקופה ההלניסטית יושב המקום על-ידי חיל פרשים שהעניקו למקום את שמו. לאורך התקופה האסלאמית נשמר השם הסמנטי של ההר: "קלעת אל-חוסן", שפירושו מבצר הסוס.

החפירות

תנופת החפירות המשמעותית בסוסיתא החלה בשנת 2000 בהובלתם של חוקרים מאוניברסיטת חיפה, פרופ' ארתור סג"ל, ד"ר מיכאל איזנברג וד"ר ארלטה קובלבסקה. מאז נערכו במקום יותר מ-20 עונות חפירה בשיתוף משלחות חפירה מוורשה וממינסוטה.

תולדותיה של סוסיתא מהיווסדה ועד לעת החדשה

התקופות הנאוליתית והכלקוליתית (6000 – 3500 לפסה"נ)

במהלך החפירות נתגלו שרידים מועטים שזמנם התקופות הנאוליתית הקראמית (4500-6000 לפסה"נ) והכלקוליתית (3500-4000 לפסה"נ). השרידים הללו נחשפו בסמוך למרכז ההר.

התקופה ההלניסטית (63-323 לפסה"נ)

העיר נוסדה ככל הנראה באמצע המאה ה־2 לפסה"נ בידי הממלכה הסלאוקית (הסורית). נראה כי במקום שכן מוצב צבאי תלמי עד שנת 200 לפנה"ס ואילו לאחר קרב פניאס/בניאס (199 לפסה"נ), כאשר כל המרחב הארץ־ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי כנגד התלמיים.

כעיר מדינה (פוליס), שלטה סוסיתא גם על שטחים נרחבים במזרח הכנרת ובעיקר ברמת הגולן. כבכל פוליס נבנו בעיר מקדשים, שווקים פתוחים וסגורים, תיאטרון, רחוב עמודים, בתי מרחץ ומבנים ציבוריים נוספים. העיר הוקפה בחומת אבן באורך של כ-1550 מ' ובחלקה המזרחי נקבע שער ראשי רב-רושם (ששוכלל בתקופה הרומית).

גודל אוכלוסיית העיר הוגבל באספקת המים אליה שהתבססה על איסוף מי גשמים בבורות מים וצינורות מחרס שהובילו מים מעין פיק ועין חרוב לעבר העיר.

בתקופת החשמונאים, בשנים 80–83 לפסה"נ, נכבשה העיר על-ידי אלכסנדר ינאי היהודי ועל פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס, אולצו אנשי העיר להתגייר.

התקופה הרומית (63 לפסה"נ – 324 לסה"נ)

בשנת 63  לפסה"נ כבש הגנרל הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מערי מהדקאפוליס ("עשרת הערים"). עשר ערים יווניות באזור סוריה, ארץ יהודה ובעיקר ירדן של היום, שתחומן התאפיין בתרבות ההלניסטית־רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה והיא הטביעה מטבעות עם הטבעה של סוס.

בשנת 37 לפני הספירה הוענקה סוסיתא להורדוס ולאחר מותו, בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה.

על פי יוספוס פלביוס הייתה סוסיתא עיר פאגנית ונחשבה ל"צרתה" המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה העת (שנות ה־20 של המאה הראשונה לסה"נ). בסוסיתא התגורר מיעוט יהודי ויוספוס פלביוס מספר שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר הפגאנים את תושביה היהודים, חרף העובדה שיהודי סוסיתא סייעו לרומאים בתקיפת העיר מגדל.

לאחר הכנעת היהודים בשנת 135 לסה"נ ב"מרד בר כוכבא" והפיכת יהודה לפלשתינה זכתה העיר לפריחה. אוכלוסייתה של היפוס/סוסיתא הגיעה לשיאה בתקופה זו ומנתה כ-4000 נפש.

היפוס הוקמה מחדש על-פי התכנון הרומי שכלל רחובות מקבילים כאשר הרחוב המרכזי הוא הדקומנוס מקסימוס שחצה את העיר ממזרח למערב. הרחוב עוטר במאות עמודי גרניט אדומים שיובאו ממצרים כעדות לעושרה. העיר הוקפה בחומות חדשות ובראש ההר הוקם מקדש לקיסר (קליבה), תיאטרון, אודאון (תיאטרון קטן), בית מרחץ ובית קברות מפואר. המפעל המשמעותי ביותר של סוסיתא בעת הזו היה בניית אמת מים שאורכה כ-24 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן, עד למרגלות העיר, משם טיפסו המים בסיפון אבן עד לבמת ההר.

התקופה הביזנטית (324 – 636 לסה"נ)

עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית, הפכה סוסיתא לחלק מפרובינציה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ורמת הגולן. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של הקיסרות הפכה הפרובינציה למוקד בניית כנסיות ומנזרים ועולי רגל החלו להגיע לאזור.

אין עדויות לישיבת נוצרים בעיר לפני שנת 300 לסה"נ ומצבת אבן פגאנית שנתגלתה ליד חומות העיר המזכירה אדם בשם הרמס, מעידה על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר.

עם זאת, בשנת 359 לסה"נ הפכה העיר למקום מושבו של בישוף (יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) וברחבי האתר נחשפו שמונה כנסיות שהתקיימו בעיר בתקופה הביזנטית.

בתאריך 18 במאי, שנת 363 לסה"נ, חרבה כל העיר ברעידת האדמה דרמטית שהכתה את מרבית הגליל וחלפו כעשרים שנה עד אשר היא התאוששה ונבנתה מחדש.

סוסיתא נזכרת בתלמוד הירושלמי במסכת שביעית כעיר הפטורה מתרומות ומעשרות. וכן במסכת ראש השנה (פרק ב הלכה א) כעיר שרוב תושביה גויים.

עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה־6 לסה"נ, מתחילה גם שקיעתה של סוסיתא.

התקופה האסלאמית הקדומה (636 – 749 לסה"נ)

המוסלמים לבית אומיה פלשו לפלשתינה במאה השביעית לסה"נ, והשלימו את הכיבוש הארץ בשנת 641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך באמונתם הנוצרית, אך העיר המשיכה לשקוע מבחינה כלכלית וחברתית כאחד.

בתאריך 18 בינואר, שנת 749 לסה"נ, בעקבות רעידת אדמה עוצמתית שהכתה את כל הגליל (מכונה במקורות העבריים כ"רעש שביעית"), נחרבה וניטשה היפוס/סוסיתא ולא יושבה עוד מחדש כעיר.

העת החדשה (1948 ואילך)

במלחמת העצמאות נכבש המוצב הסורי ששכן בסוסיתא על ידי חברי קיבוץ עין גב ובמקום הוקמה עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קדמית זו שימשה את צה"ל עד מלחמת ששת הימים.

עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני מערבי של העיר רכבל שנבנה בשנת 1948 על ידי סא"ל דוד לסקוב לצורך אספקת ציוד מקיבוץ עין גב לחיילים שישבו על במת ההר. על ההר נותרו שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב הצה"לי.

ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר בסמוך לשני עצי זית.

תיאור עיקרי השרידים

רשת הרחובות

התכנית העירונית של היפוס התייצבה כבר בשלהי המאה הראשונה לפסה"נ, אך את ריצוף הבזלת של הרחובות והכיכרות יש לייחס לאמצע המאה הראשונה לסה"נ.

ה"שלד" העירוני  התבסס על הרחוב הראשי "דקומנוס מקסימוס" שנבנה בציר מזרח – מערב ואורכו כ-550 מטרים.

אל הרחוב הראשי ניגשו, בזוית ישרה, שני רחובות "קרדו" בציר צפון – דרום. רשת הרחובות היוותה את עיקר התכנון האורתגונלי של סוסיתא ויצרה מבננים (אינסולות) לחלוקה פנימית של העיר.

הפורום

במרכז העיר רוצפה רחבה גדולה (כ-40X40 מטרים) וקטורה ששמשה כפורום המרכזי של היפוס, מקום ששימש למסחר ומפגש אנושי.

אל הפורום נכנסו ממזרח וממערב דרך שתי קשתות שהוצבו על הדקומנוס הראשי. מהפורום ניתן היה לגשת לקליבה  – מקדש לפולחן הקיסרים ולבזיליקה (מקום עסקים ומשפט).

הפורום הוקף משלושה עבריו בסטווים שהוגדרו על-ידי שורות של עמודי גרניט שמקורם במצרים. בקצה הפורום נתגלה עמוד שיש ובו חריתה של כתובת בת 13 שורות המזכירה זוג אציל מסוסיתא, אליוס ודומיטה, שהציב בפורום פסל של מושל פרובינקיה סוריה-פלשתינה. הכתובת נחתמת בציון שנת ההצבה, 238 לסה"נ. הפורום נחרב ברעש של שנת 749 לסה"נ, יחד עם רוב מבני העיר.

הבזיליקה הרומית

מבנה זה שנבנה במאה הראשונה לספירה, היה הגדול ביותר בעיר כולה (56X31 מטרים). שלושה פתחים פנו מהבזיליקה לעבר הדקומנוס והפורום, והמבנה כולו הוקף בארבעה טורי עמודים בגובה של כ-9 מטרים, שנשאו תקרה בגובה של כ-17 מטרים.

קירות המבנה טויחו בסטוקו (טיח מכויר) ופרסקו (משח צבעים) צבעוני ששיוו לו מראה מלכותי. הבזיליקה שמשה את תושבי היפוס (עד כ-500 מבקרים) כמכלול מקורה למסחר, משפט וחברה. הבניין חרב עד היסוד ברעש של שנת 363 לסה"נ ולא נבנה שוב מחדש.

האודאון

אודאון (אודה ביונית פירושו שיר) הוא תיאטרון מקורה קטן שנועד למופעי שירה והצגות איכות מול קהל מצומצם יחסית.

האודאון של היפוס נבנה במאה השנייה לסה"נ, כ-80 מטרים צפונית-מערבית לפורום בסמוך לדקומנוס הראשי.

מתארו חצי עגול והוא כולל אורכסטרה ובימה שמולם נבנו ממזרח 11 שורות מושבים. האודאון הכיל עד כ-400 צופים שנהנו מהופעה אינטימית וסגורה.

כנסיות בעיר "היושבת על ההר"

בשנת 324 לסה"נ החלה התקופה הביזנטית ברחבי האימפריה הרומית. רוב הערים במרחב עברו תהליכי התנצרות, כולל העיר היפוס.

באמצע המאה הרביעית לסה"נ  פעל בעיר בישוף והוקמו בה לפחות שמונה כנסיות.

ייתכן והנוצרים זיהו את היפוס בדברי ישוע מהברית החדשה: "אתם אורו של עולם, עיר היושבת על ההר לא תיסתר" (מתי ה, 14).

באחת הכנסייות נמצא פרסקו של אלת המזל טיכה, מכאן ניתן להסיק שהייתה זו אלת המזל של היפוס גם בתוך התקופה הביזנטית.

לקתדרלה אפסיס (גומחה חצי עגולה) הפונה מזרחה והיא כוללת שתי שורות של תשעה עמודים ומבואה גדולה ממערב (אטריום) שדרכה נכנסו לבניין.

העמודים שגובהם כ-4.7 מטרים, נאספו ממבנים קדומים יותר וניכרת בהם אקלקטיות אדריכלית של שימוש משני. רצפת הקתדרלה רוצפה בלוחות שיש גאומטריים וצבעוניים (אופוס סקטילה) והקירות טויחו בטיח לבן שחלקו אף נצבע.

בצמוד ומצפון לקתדרלה נבנה אולם הטבלה רחב מידות לתינוקות ומאמינים (בפטיסטריום) שרוצף פסיפס. כתובת שנתגלתה על-גבי הרצפה תארכה את הקמתה לשנת 590 בקירוב.

ברעש של שנת 749 לסה"נ, קרסה הקתדרלה באחת ועמודיה נפלו לכיוון דרום-מערב, כך הם מונחים בשטח עד היום.

הקתדרלה

מבנה זה נמצא בחלק הדרום-מזרחי של האתר ונודע כנסייה הגדולה ביותר שנתגלתה בעיר במידות 28X18 מטרים.

לקתדרלה אפסיס (גומחה חצי עגולה) הפונה מזרחה והיא כוללת שתי שורות של תשעה עמודים ומבואה גדולה ממערב (אטריום) שדרכה נכנסו לבניין.

העמודים שגובהם כ-4.7 מטרים, נאספו ממבנים קדומים יותר וניכרת בהם אקלקטיות אדריכלית של שימוש משני. רצפת הקתדרלה רוצפה בלוחות שיש גאומטריים וצבעוניים (אופוס סקטילה) והקירות טויחו בטיח לבן שחלקו אף נצבע.

בצמוד ומצפון לקתדרלה נבנה אולם הטבלה רחב מידות לתינוקות ומאמינים (בפטיסטריום) שרוצף פסיפס. כתובת שנתגלתה על-גבי הרצפה תארכה את הקמתה לשנת 590 בקירוב.

ברעש של שנת 749 לסה"נ, קרסה הקתדרלה באחת ועמודיה נפלו לכיוון דרום-מערב, כך הם מונחים בשטח עד היום.

מטבעות העיר

בסוסיתא פעלה מטבעה למטבעות ברונזה. כיתר ערי הדקפולס, מנתה העיר את שנותיה מרגע כיבוש הארץ והמרחב על-ידי פומפיוס (63/64 לפסה"נ).

טווח המטבעות של סוסיתא נע בין השנים 38 לפסה"נ ועד לשנת 222 לסה"נ. במרבית המטבעות העיר מופיע דיוקן הקיסר ובצד השני סוס מכונף (פגסוס), אלת המזל טיכה או מקדש.

סוף דבר

סוסיתא/היפוס היא שיר הלל ליכולותיו ועוצמתו של האדם במרחב. במשך כ-900 שנים נושב המקום על-ידי תושבים פגאנים ואחר-כך נוצרים, תחת תנאים אזוריים לא פשוטים. תכנונה ואופייה של העיר כמו גם מקורות השפעתה, נלקחו כולם מהעולם המערבי הקלאסי ומתרבותו.

ניתן לומר שפריחתה ושקיעתה של סוסיתא עלתה בקנה אחד עם המצב הגיאופוליטי הרחב בו פעלה. בימי עליית תרבות המערב (הלניסטים, רומים, ביזנטים) זכתה העיר לעדנה ושגשוג, אולם עם שקיעת תרבות זו והמעבר לתקופה האסלאמית, שקעה העיר אט אט וכוחותיה לא עמדו לה בשעה שהטבע התערב ושלח אליה רעש, ממנו לא יכלה עוד להשתקם. 

מקור הדימויים : ארכיון רשות הטבע והגנים.